בניית חברה טובה יותר באמצעות מודעות קולקטיבית

בניית חברה טובה יותר באמצעות מודעות קולקטיבית

עיצוב אנושי נותן לנו מפה מדויקת של האופן שבו בני אדם מעבדים חוויה. בתוך המפה הזו חי משהו יוצא דופן: המעגל הקולקטיבי, קיבוץ של חמישה ערוצים השולטים ביכולת שלנו להיגיון, הפשטה והצורך האנושי העמוק לחלוק תובנות זה עם זה. כאשר המעגל הזה ער בתרבות, הוא הופך למנוע של קידמה, אתיקה ומשמעות.

המעגל הקולקטיבי אינו עוסק בעצמי. זה על אנחנו. הוא שואל את השאלה שעליה חולם המעגל השבטי: מה נכון לכולם? הוא מייצר הוגים, מורים, ממציאים ורואים. ודרך המעגל הזה מדמיינים את העתיד לפני שהוא מגיע.

שלושת הענפים של מודעות קולקטיבית

בעיצוב אנושי, המעגל הקולקטיבי מחולק לשלושה ענפים פונקציונליים, כל אחד עם המתנה שלו.

המעגל הלוגי עובר מהראש אל האג'נה ומטה אל השורש. הוא נושא שלושה ערוצים: 7-31, 18-58 ו-28-38. זה הסניף שחושב. היא מעריכה, משווה, שופטת ומבנים. כאשר המעגל הלוגי פעיל, אדם לא יכול שלא לשאול האם משהו בריא, האם הוא יעמוד לאורך זמן, האם הוא משרת את הטוב הגדול יותר. זה לא היגיון קר. זה היגיון אכפתי. מספיק אכפת לה לשאול את השאלה הקשה, לאתגר את הדפוס המורשת, להתעקש שמה שאנחנו מאמינים ביחד חייב להיות אמיתי.

המעגל המופשט עובר מהאג'נה ועד לראש, המנוהל על ידי הערוצים 64-67 ו-61-24. זה הענף שחולם. היא לוקחת את חומר הגלם של הזיכרון והחוויה ושוזרת אותו לתבניות, מטאפורות, סיפורים ותיאוריות. במקום שבו המעגל הלוגי מתנתק, המעגל המופשט מסנתז. יחד, הם יוצרים לולאה קוגניטיבית שלמה: המופשט מייצר אפשרויות, ההגיון בוחן אותן.

המעגל האגוריתמי - הנקרא לפעמים ענף החישה או השיתוף - הוא הזרוע השלישית. הוא עובר בערוצים 57-20, 57-10, 20-34, 34-10 ו-45-21. זה הענף שהופך את המודעות למשהו שהעולם יכול לקבל. בלעדיה, התובנה נשארת לכודה במוח אחד. מחשבה הופכת איתה להוראה, לחן, לחוק, לשוק, לתנועה.

שיתוף הוא העיקר

יש סיבה שהמעגל הקולקטיבי נקרא קולקטיבי. האנרגיה שלו לא נועדה להתקיים באופן פרטי. אדם המוגדר על ידי הערוצים הללו - במיוחד דרך מרכז ה-G, הגרון או האג'נה - מרגיש לעתים קרובות לחץ פנימי לשדר. הלחץ אינו יהירות. זהו המומנטום הטבעי של המעגל עצמו: מודעות שנוצרת בבידוד היא אנרגיה המחפשת את המוצא שלה.

זו היצירה שרוב האנשים מתגעגעים לאנרגיה קולקטיבית. זו לא תכונת אישיות של להיות "יוצאת" או "אינטלקטואלית". זוהי תכונה מבנית של גרף הגוף. כאשר הערוצים של המעגל הקולקטיבי מופעלים בלידה, אדם מחווט ממש לעבד את החיים כמשהו שיש לחלוק. המחשבות שלהם, אפילו הספקות שלהם, לא נועדו להתיק. הם נועדו לנחות איפשהו, במישהו, לטובת מישהו.

כאשר חברה מכבדת זאת - כשהיא בונה מבנים לשיתוף - היא משגשגת. אוניברסיטאות, ספריות, קוד קוד פתוח, בריאות הציבור, עיתונות, שיח דמוקרטי: כל אלה הם הגברה תרבותית של המעגל הקולקטיבי. הם בני אדם שעושים את מה שהמעגל הקולקטיבי נועד לעשות בקנה מידה.

הצל של מעגל פצוע

כמו כל חלק בתרשים, למעגל הקולקטיבי יש את הצללים שלו. הענף הלוגי יכול להיות נוקשה, ביקורתי, משותק על ידי מה-אם. הענף המופשט יכול להיסחף לתוך פנטזיה, קונספירציה או תיאוריה לא מבוססת. ענף החישה יכול להפוך למריר אם מתעלמים שוב ושוב מההצעות שלו.

חלק גדול ממה שאנו מכנים ציניות, בידוד אינטלקטואלי או חשיבה "העולם שבור" הוא אנרגיית מעגל קולקטיבית שאיבדה את מוצאה. המוח עדיין מייצר. השיתוף נדחה. עם הזמן, ההכחשה הזו הופכת לייאוש. האדם מתחיל להאמין שהעולם לא שווה לדבר איתו. זה לא כשל אופי. זהו מעגל ללא עומס.

התרופה אינה חיובית כפויה. זה למצוא את הקהל הנכון ואת הצורה הנכונה. אדם אחד צריך כיתה. אחר צריך מעגל קטן. אחר צריך פודקאסט, סדנה, ספר, שיחה ליד שולחן המטבח. המעגל הקולקטיבי סבלני. זה רק מבקש שהשיתוף יקרה.

עתיד שנבנה על מודעות משותפת

כאשר אנו מסתכלים על הבעיות האמיתיות העומדות בפני האנושות, הן אינן, בשורשן, בעיות של אינטליגנציה. הן בעיות של מודעות שאינה זורמת. פתרונות קיימים במעבדות, במסורות, במוחות בודדים, במערכות ידע מקומיות. מה שחסר הוא רקמת החיבור - המעגלים המשותפים שדרכם המודעות הופכת לפעולה.

זוהי ההבטחה העמוקה יותר של המעגל הקולקטיבי בעיצוב אנושי. זה לא רק תיאור של כמה אנשים חושבים. זה מתווה איך נראית ציוויליזציה בוגרת. חברה שמכבדת את ההיגיון, שמעריכה הפשטה, שמגינה על הערוצים שדרכם חולקת המודעות - שהחברה בונה דברים שנמשכים. בתי ספר שמלמדים בפועל. מדעים שמשרתים בפועל. אמנות שבאמת מגיעה.

המעגל הקולקטיבי הוא, במובן זה, החלק הנדיב ביותר בעיצוב. זה קיים כך שמה שאדם אחד לומד לא ימות עם אותו אדם. הוא קיים כדי שהעתיד אינו זר, אלא המשך של מה שראינו ומה שחלקנו.

כדי לבנות חברה טובה יותר, אנחנו לא צריכים יותר זוהר. אנחנו צריכים חיווט טוב יותר בין הברק שכבר קיים. המעגל הקולקטיבי תמיד ידע זאת. אולי הגיע הזמן שנקשיב.