אם טבלת העיצוב האנושית שלך מציגה סמכות של אגו, האמת שלך היא לא משהו שאתה מוצא בשתיקה. זה משהו שאתה מוצא בצליל שלך
אגו מייצג סמכות יומן הנחיה לקבלת החלטות מובילות לב
אם טבלת העיצוב האנושית שלך מציגה סמכות של אגו, האמת שלך היא לא משהו שאתה מוצא בשתיקה. זה משהו שאתה מוצא בצליל של הקול שלך. אתה מחווט להחליט על ידי דיבור - על ידי השמעת השאלה, על ידי דיבור שלה, על ידי מתן למילים לנחות באוויר והקשבה להד שמרגיש נכון. האתגר הוא שרוב תרבות היומנים מלמדת את ההיפך. שב בשקט. לך פנימה. כתוב מה עולה. עבורך, הגישה הזו יכולה להיות קצת קרה, קצת אילמת, קצת כמו לנסות לטעום משהו בפה קהה.
החדשות הטובות: רישום יומן עדיין עובד, אבל זה עובד אחרת בשבילך. הדף הופך ללוח תהודה פרטי. אתה כותב כמו שאתה מדבר, והכתיבה עצמה מתחילה לעשות את העבודה המדברת בקול רם. ההנחיות שלהלן נועדו לכך - לאופן שבו אתה מעבד בפועל, ולהחלטות שבדרך כלל מרגישות הכי קשות עבור אנשי הסמכות המתבטאת באגו, שהם אלו הקשורים לכוח הרצון, הערך וההבטחה שלך.
ראשית, הארקה מהירה
סמכות גלויה אגו קיימת כאשר מרכז הלב שלך מוגדר ומחובר לגרון שלך דרך ערוץ 21-45 או 26-44. הסמכות שלך היא הפה. אתה לא צריך להרגיש את זה בגוף כמו תגובה מקודשת של גנרטור. אתה לא צריך לרכוב על גל רגשי כמו מקלעת השמש. אתה צריך לדבר, והדיבור אומר לך. רישום ביומן, עבורך, הוא סוג של דיבור. החוכמה היא לכתוב בצורה שנותנת לפה - לקול, לצליל, לקצב - להוביל.
Curious if this is in YOUR chart? Calculate your free Human Design.
Calculate your chartמבקש לשמוע את הקול שלך בדף
כשאתה מתיישב לכתוב, נסה להתחיל באחד מאלה במקום בדף ריק ונקי. הם נועדו להניע את הקול תחילה, לפני שהמוח יכול להשתלט.
- מהי השאלה שאני מנסה לענות עליה, ואיך אגיד אותה בקול אם חבר היה יושב מולי עכשיו?
- אמור את ההחלטה בשלוש דרכים שונות. איזו גרסה של המילים גורמת לחזה שלי להרגיש פתוח?
- אם הייתי צריך לעשות את השיחה הזו בעשר הדקות הבאות ויכולתי רק לדבר, בלי לחשוב, בלי רשימות - מה הייתי אומר?
- מה ההבטחה שאני מתבקש לעשות כאן? האם זה טעים כמו משהו שאני באמת רוצה לשמור?
- איפה בגוף שלי יש כן? לא? "אני עדיין לא יודע"? כתוב כל אחד כאילו מדובר באדם אחר שמדבר.
ההנחיה האחרונה היא אחת מהשימושיות ביותר עבור רשות ה-Ego Manifested Authority. אתה לא מחפש תשובה אחת נקייה. אתה מחפש את הקול שהכי מרגיש כמו שלך, זה שמחזיק את המשקל הנכון, זה שלא נשמע שאול.
הודעות למרכזים הפתוחים שלך
הלב המוגדר שלך נותן לך תחושה אמינה של כוח הרצון שלך, הערך שלך, ומה שאתה יכול או לא יכול להתחייב אליו. המרכזים הפתוחים שלך, לעומת זאת, הם המקום שבו העולם נעשה רועש. הם מעצימים קולות שאינם שלך. רישום ביומן הוא המקום שבו אתה ממיין איזה קלט הוא שלך ואיזה התניה. נסה לכתוב למרכזים הפתוחים בתרשים שלך.
אם יש לך שורש פתוח, שאל: איזה לחץ אני סוחב עכשיו שלא שלי לשחרר? האם ההחלטה הזו באמת דחופה, או שהיא רק מרגישה יותרת הכליה?
אם יש לך קודש פתוח, שאל: האם אני מנסה לקבל את ההחלטה הזו ממקום של "האם עלי לעבוד קשה בזה?" או "האם העבודה הזו רוצה אותי?" איפה התבלבלתי בין סיבולת לאמת?
אם יש לך מקלעת שמש פתוחה, שאל: איזה רגש אני מגביר אצל מישהו אחר עכשיו? איך הייתה נראית ההחלטה הזו אם הייתי פשוט רגוע?
אם יש לך טחול פתוח, שאל: ממי הפחד של מי אני מנסה להגן עליהם? מהו הגוף השקט שלי בידיעה שהמוח שלי משתלט?
אם יש לך מרכז G פתוח, שאל: האם אני מנסה לקבל את ההחלטה הזו בכיוון שהוא לא באמת שלי? האם הנתיב הזה מרגיש כמו חיים שהייתי מזהה, או חיים שאני מבצע?
אם יש לך אג'נה פתוחה, שאל: במה אני מנסה להיות בטוח שאני לא צריך להיות בטוח לגביו? איפה אני יכול לתת לזה להישאר ללא מענה?
אם יש לך ראש פתוח, שאל: של מי ההשראה אני רודף? האם הרעיון הזה שלי, או שאני מנסה להיות האדם שמישהו אחר חושב שאני צריך להיות?
מבקש לפני שמדברים בקול רם
סמכות גלויה אגו נועדה להיות מושמעת. כתיבת יומן היא הכנה, לא התהליך המלא. לפני שאתם מביאים את ההחלטה לחבר, לבן זוג או אפילו לחדר ריק, הקדישו כמה דקות לכתוב את הדבר שאתם עומדים לומר. אל תערוך. אל תנקה אותו. תנו למילים בדף להיות הטיוטה הראשונה של הנאום. ואז קרא את זה שוב בקול רם. שימו לב לאן הקול שלכם מתרומם, איפה הוא יורד, איפה הוא מאיץ, איפה הוא מאט. זו הסמכות שלך בעבודה. שם חיה התשובה.
נסה את זה: כתוב את ההחלטה כאילו אתה אומר למישהו שאתה סומך עליו, ויש לך שלושים שניות לומר אותה. אין הקשר, אין סיפור רקע. בדיוק העניין.
וזה, כשאתה תקוע: אני כל הזמן אומר שאני מתלבט, אבל אם הייתי צריך להתחייב עכשיו, המילים שהיו יוצאות מהפה שלי הן...
הערה על קצב הלב
מרכז הלב שלך איטי. זה לא מייצר כוח רצון כמו שהקודש מייצר כוח חיים. זה יותר כמו באר עמוקה. אם אתה מנסה לכפות החלטה והלב שלך לא מוכן, שום כמות של כתיבה ביומן או דיבור לא תניב תשובה נקייה. הבאר עדיין מתמלאת. כשזה המקרה, הדבר הכי כנה שאתה יכול לכתוב הוא: אין בי מספיק עדיין כדי לדעת. ואז לעזוב את הדף.
סמכות מפורשת של אגו אינה קשורה ליצירת המילים. מדובר באמון שהמילים הנכונות יבואו, בפה הנכון, בזמן הנכון. היומן הוא בדיוק המקום שבו אתה מתאמן לתת להם.