סמכות רגשית ובחירות גדולות בחיים: איך לחכות

סמכות רגשית ובחירות גדולות בחיים: איך לחכות

יש פאניקה מסוימת שמגיעה עם החלטות גדולות בחיים. האם עלי לקחת את העבודה? לעבור ברחבי הארץ? להתחייב לקשר הזה? רובנו לימדו לחשוב את דרכנו דרך הבחירות הללו, אבל רק לעתים נדירות היא המקום שבו הבהירות חיה. עיצוב אנושי מציע גישה אחרת: במקום לכפות תשובה מהמוח שלך, אתה נותן לסמכות הפנימית שלך - מנגנון קבלת ההחלטות של הגוף שלך - להוביל את הדרך.

הסמכות הפנימית שלך היא המצפן הכי אמין שיש לך. זה לא מבטיח שתמיד תאהב את התוצאה, אבל זה מבטיח שההחלטה מגיעה ממך ולא מלחץ, פחד או ציפיות של מישהו אחר. האתגר הוא שכל רשות דורשת מערכת יחסים שונה עם הזמן. ולרוב האנשים על פני כדור הארץ - בעלי סמכות רגשית - מערכת היחסים הזו בנויה סביב המתנה.

הסמכות הרגשית: רוכב על הגל

אם מרכז מקלעת השמש שלך מוגדר, אתה חווה את החיים כגל. רגשות נעים דרכך במחזוריות של עליות ושפל, והבהירות לעולם לא מגיעה באמצע גל. כשאתה מרגיש מתרגש, הכל נראה מבטיח. כשאתה מרגיש נמוך, הכל נראה חסר סיכוי. שניהם זמניים. גם לא האמת.

ההדרכה פשוטה אך קשה: המתן. לא רק בן לילה, אלא דרך מחזור רגשי מלא - לרוב כמה ימים, לפעמים יותר. עבור החלטות גדולות, זה אומר לתת לגל לעלות ולרדת לפני שאתה מתחייב. הצעת עבודה שמרגישה מושלמת ביום שלישי גבוה עשויה להרגיש שגויה לחלוטין עד יום שישי. ההצעה שהרגישה שטוחה ביום שפל עשויה להתברר כנכונה בדיוק ברגע שהמדינה שלך תתאזן.

התרגול הוא לשים לב, לא לספר. כאשר השאלה "אני צריך לקחת את זה?" יושב בחזה שלך, פשוט ראה כיצד מזג האוויר הרגשי שלך משתנה סביבו. במשך ימים, התשובה מתחילה לזמזם מתחת לרעש. לעתים רחוקות זה מגיע כגילוי דרמטי. זה מגיע כמו תחושה שקטה, רגועה שכבר לא מתהפכת.

רשות הקודש: הקשב לבטן

למחוללים ולגנרטורים מניפסטים עם קודקוד מוגדר יש גישה לכלי מיידי יותר: תגובת בטן. הקודש מדבר בצלילים - "אה-הא", "אה-אה", "הא" - ובתחושות גופניות של פתיחות או כיווץ. זה לא מכוון. זה מגיב.

עבור בחירות גדולות, אתה עדיין יכול ליצור מקום על ידי פירוק ההחלטה לשאלות קטנות הניתנות לבדיקה. במקום "האם עלי לזוז?", שאל "האם הרעיון של המהלך הזה מדליק אותי?" הבטן שלך תענה. העבודה היא לסמוך על התגובה הראשונה לפני שהמוח מתחיל להסביר אותה.

רשות הטחול: סמוך על הלחישה

הטחול פועל ברגע הנוכחי עם ידיעה שקטה, אינסטינקטיבית. זה לא צועק. זה מפיל לחישה - תחושת נינוחות, או "לא" פתאומי שמגיע לגוף לפני שהנפש משיגה את הקצב. סמכות הטחול היא מהירה, אבל היא לא אימפולסיבית. יש הבדל ברור בין אינסטינקט לתגובה.

החלטות גדולות עבור טיפוסי טחול מסתכמות לרוב בשאלה האם משהו מרגיש בטוח ונכון בגוף. אם יש התנגדות עדינה, הידוק, אימה שקטה, זה הטחול שמנופף בדגל. אל תעקוף את זה בהיגיון.

רשות האגו: עקוב אחרי מה שאתה רוצה

אם מרכז הרצון (הלב) שלך הוא הסמכות שלך, יש לך רשות לרצות. סמכות האגו שואלת: מה אני באמת רוצה, לא מה אני צריך לרצות? בתרבות שמעריכה חוסר אנוכיות, זה יכול להרגיש לא נוח, אבל זו האמת שלך. החלטה גדולה שמתקבלת מתוך רצון אותנטי - אפילו לא נוחה - נוטה לנחות טוב יותר מאשר החלטה שנעשתה מתוך מחויבות.

הסמכות המתוכננת: שמע את עצמך מדבר

מקרנים עם סמכות זו צריכים לדבר על זה. לא בשביל עצות, אלא בשביל לשמוע את הקול שלהם. התשובה הנכונה מופיעה לעתים קרובות בפעולה של הסבר ההחלטה לחבר מהימן, יומן או אפילו קיר. אם אתה מקרן מוקרן, שים לב למילים שמרגישות אמיתיות כשאתה אומר אותן. גם אלה שמצלצלים חלולים חושפים.

סמכויות נפשיות וחיצוניות: השווה פרספקטיבה

לחלק מהמקרנים אין סמכות רגשית, קודש, טחול או אגו מוגדרת. במקום זאת, הם מעבדים החלטות באמצעות דיאלוג עם העולם החיצון. זה יכול להיות הרשות לאיכות הסביבה - הולך למקום חדש כדי לראות איך המרחב משנה את התגובה שלך - או צורך כללי יותר לדבר על דברים עם אנשים מהימנים ולתת לפרספקטיבה שלהם להבהיר את שלך. אלו לא חולשות. הם איך אתה מתוכנן להכיר את עצמך.

רשות הרפלקטור: מחזור ירח

מחזירי אור הם הסוג הנדיר ביותר, והסמכות שלהם היא הירח עצמו. רפלקטור ממתין מחזור ירח מלא - כ-28 ימים - לפני קבלת החלטה משמעותית. החוכמה של הקהילה, השיחות ואור הירח המשתנה מביאים פרספקטיבה ששום דבר אחר לא יכול. סבלנות כאן היא לא סגולה. זה המנגנון.

מביאים את זה ביחד

החוט המשותף בכל רשות הוא חזרה אל עצמך. החלטות גדולות לא חייבות להיות ממהרות, והן לא חייבות להגיע מהמוח החושב שלך. בין אם אתה רוכב על גל רגשי, מקשיב לצליל בטן, מחכה ללחש או יושב עם הירח, הסמכות שלך יודעת את הדרך. אמון זה התרגול שמשנה הכל.