ארבעה מניעים בעיצוב אנושי: תקווה, פחד, תשוקה, צורך

ארבע מניעים בעיצוב אנושי: תקווה, פחד, תשוקה, צורך

מערכת הבריאות הראשונית היא השכבה המגלמת ביותר של עיצוב אנושי. בעוד סוג ואסטרטגיה נותנים לך את המכניקה של איך לנוע בעולם, PHS נותן לך את האינטליגנציה של הגוף עצמו. זה מכסה מה אתה אוכל, איפה אתה משגשג, איך אתה רואה ומה מניע אותך. מבין ארבעת העמודים הללו, המוטיבציה היא המנוע. זה הכוח שמוציא אותך מהמיטה בבוקר, הזרם השקט מתחת לכל החלטה.

בתוך PHS ישנם ארבעה מניעים: תקווה, פחד, תשוקה וצורך. אלה לא תכונות אישיות שאתה בוחר מתפריט. הם מאפיינים מכניים של העיצוב שלך, וכל אחד מהם מושך אותך לכיוון אחר.

מסגרת PHS

לפני שמסתכלים על המניעים בנפרד, זה עוזר לראות היכן הם יושבים. למערכת הבריאות הראשונית יש ארבעה מרכיבים מקושרים.

שישה סוגי עיכול מתארים כיצד הגוף שלך מעבד מזון ומה הוא בעצם דורש. השישה עוסקים לא רק בטעם. הם מדברים על איכות הסביבה של מה שאתה אוכל, האור, הטמפרטורה, החיים של זה.

סביבה מספרת לך את התנאים הפיזיים, האנרגטיים והחברתיים שבהם הביולוגיה שלך מתפקדת בשיאה. זה לא שאיפה. זה החדר שהגוף שלך מזהה כבית.

פרספקטיבה היא העדשה שדרכה אתה קולט מידע. ישנן כמה נקודות מבט, ושלך קובעת למה אתה מסנן ומה נשאר בלתי נראה לך.

מוטיבציה היא הכוח המניע. זה מה שגורם לך לפעול בכלל.

אדם יכול לדעת את הסוג שלו, לעקוב אחר האסטרטגיה שלו, לאכול נכון עבור העיכול שלו, לשבת בסביבה הנכונה, ועדיין להרגיש תקוע. לעתים קרובות החלק החסר הוא מוטיבציה. הם מנסים לפעול מתוך דחף שאינו שלהם.

תקווה

התקווה היא החץ כלפי מעלה. הוא מצביע לעבר העתיד ושואל: "מה אפשרי?" התקווה היא מה שמושך אותך מהרגע הנוכחי ואל אופק. זה לא אותו דבר כמו אופטימיות. אופטימיות היא סיפור שאתה מספר לעצמך. התקווה היא מכנית. זו ההכרה שיש לאן ללכת.

בגוף, התקווה מופיעה כהידוק עדין בחזה כאשר החיים שאתה חי קטנים מדי. זה גם מה שמאפשר לך לעשות צעד כאשר אין ערובה לקרקע מוצקה.

תקווה ללא הארקה הופכת לפנטזיה. ב-PHS, התקווה פועלת בצורה הטובה ביותר כשהיא נתמכת על ידי סביבה ברורה ועיכול שמזין ולא מתכלה. שאיפה היא פרויקט גוף, לא פרויקט נפש.

פחד

הפחד הוא החץ כלפי מטה. זה מצביע על מה שנמצא מאחוריך, מתחתיך, מה שיכול להוציא אותך החוצה. פחד הוא לא בעיה להתגבר עליה. זה חיישן. זוהי מערכת ההתרעה המוקדמת של הגוף, והיא מנסה לשמור אותך בחיים.

הטעות שרוב האנשים עושים בפחד היא ההתייחסות אליו כאל נושא פסיכולוגי שיש להתעלות עליו. בעיצוב אנושי, פחד הוא מידע. כאשר אתה נמצא בסביבה הלא נכונה, הפחד יופעל. כאשר אתה חי נגד האסטרטגיה שלך, הפחד יופעל. הרגש אינו פגם. זה נתונים.

הקשר הבריא עם הפחד אינו אומץ. זה אמון. כאשר העיצוב שלך מתנהל בצורה נכונה, הפחד נרגע. זה לא נעלם. זה מפסיק לצרוח כי אין על מה לצרוח.

רצון

הרצון הוא החץ שמצביע החוצה, לעבר מה שעדיין לא שלך. זה הטעם בפה שלך, הרצון, המשיכה. הרצון הוא מה שמכניס אותך לחדר מלכתחילה. זה מנוע המרדף.

בעיצוב אנושי, לרצון יש מוניטין מעורב מכיוון שכל כך הרבה מרכזים קשורים לרצון. אבל ב-PHS, הרצון הוא מוטיבציה לגיטימית. השאלה האמיתית היא האם הרצון שלך הוא שלך או שאול.

תשוקה שאול היא לרצות את מה שהורייך רצו בשבילך, את מה שהתרבות שלך אומרת לך לרצות, את מה שהשותף שלך