שער 1 שורה 2: הנזיר של הביטוי היצירתי
הקו בתוך השער
שער 1, היוצר (Qián), הוא יאנג טהור - הדחף הבלתי מוכל להתחיל, לעורר, להביא. קו 2 נושא את הציווי הזה פנימה, לתוך גוף ההקסגרמה, שם הקו של הנזיר, אנרגיית המקרן הטבעית, אוחז באש היצירתית ומבקש ממנה להמתין. כאשר קו 1 הוא ניצוץ החקירה לבדו בחושך, קו 2 הוא הניצוץ שיודע שיש לו מקום - אבל רק אם העולם קורא לו.
זהו הצורך המתבודד להיות צודק. ההערה המרכזית של השורה השנייה בכל שער היא השכנוע הפנימי השקטה, העיקשת לעתים קרובות, שהדרך בה אדם מבטא או פועל היא נכונה, והצורך המקביל להיות מוזמן אל הנכונות הזו במקום לכפות אותה. בשער 1, זה הופך לשכנוע שהצורה שהיצירתיות רוצה לקבל היא ידועה, קבועה ובלתי ניתנת למשא ומתן. הקו השני של הקריאייטיב אינו מבצע ניסויים רחבים; הוא נסוג, מתעדן ומחכה שיכירו אותו.
תהודה של קו 2
שורה 2 חיה בהרמונית השנייה, חולקת את התדר החברתי/היחסי שלה עם קו 5. היא נושאת את הטון של הטבעי - המקרן בהמתנה. השורה השנייה אינה מבריקה לתוך הריק; הוא משדר לקהל מסוים ומצפה לתגובה ספציפית. כשהקריאה מגיעה, הקו השני של שער 1 צועד קדימה בסמכות יצירתית מלאה. כשזה לא, הוא נסוג בצדק. זהו הקו של המתבודד חברתי - גלוי בדיוק דרך הנסיגות שלו, ממוגנט בדיוק דרך הסירובים שלו.
מתנה וצל
מתנה (מודע / בריא): הקו השני של הקריאייטיב מחזיק בסמכות יצירתית עצמאית שאינה צריכה לשווק את עצמה. הוא ממתין, מתעדן ומופיע רק כאשר ההזמנה אמיתית. זה מייצר צורת ביטוי בעלת תהודה יוצאת דופן - יחיד, לא נמהר, מכוון עמוק. הקהל, שחש את הנדירות, מגיע אליו. המתנה של הנזיר היא תזמון: לדעת מתי להיכנס לחדר ומתי לצאת ממנו. יש בשורה זו גם חוכמה עמוקה ולעתים קרובות חסרת מילים - הוודאות שמה שעדיין לא נקרא עדיין לא מוכן, וכי מה שנקרא ינחת.
צל (לא-עצמי): כאשר ההזמנה לעולם לא מגיעה, או נראית מתעכבת, השורה השנייה של שער 1 נופלת לתוך המרירות שהיא החתימה הרגשית של השורה. הצורך המתבודד להיות צודק מצריך טינה: הם היו צריכים להזמין אותי; הם היו צריכים לדעת.נסיגה הופכת לבידוד; עידון הופך לנוקשות. הצל מופיע גם כנטייה של השורה השנייה להתעקש על התנאים היצירתיים שלה במחיר של מערכת יחסים, או לקרוא לא נכון את היעדר הזמנה כדחייה של ערך ולא כתזמון נכון. דיכאון, מות קדושים ובוז שקט הם ביטויים נפוצים של לא-עצמי.
גוונים פלנטריים
הקו השני נשלט על ידי הירח (סרגל טונאלי) ומרקורי (מאפנן), מה שמעניק לו איכות ירח רפלקטיבית - המראה הפנימית שבה הדחף היצירתי בוחן את עצמו. באופן קלאסי,יופיטר (♃) מרומםבשורה זו, המורה המרחיב הגדול המעניק חוכמה למתבודד: הנזיר הופך לחכם שנסיגתו מחוללת, שבדידותו היא טובת הציבור. שבתאי (♄) פוגע, מנהל המשימה הקר של הבידוד - ההמתנה הופכת לעונש, הבדידות הופכת לגלות, וההרשעה מתקשה לדוגמה. כאשר צדק עובר קו 2