שער 29 תהום: אמירת כן מתנה לעומת צל עקשנות בחיי היומיום
ישנה נשימה בין שפת המצוק למים. שער 29 חי בנשימה הזו. ב-I Ching זוהי הקסגרמה של המים התהומיים, ובתרשים העיצוב האנושי היא יושבת במרכז הקודש תחת השם של Saying Yes. זוהי האנרגיה של צלילה, של התחייבות, של זינוק לחוויות לפני שהמוח חישב את הנחיתה.
אם אתה נושא את שער 29, כוח החיים שלך מחווט לצלול. הגוף רוצה להיות בקצה העמוק. השאלה היא לא אם תקפוץ, אלא במה תנחת, והאם תדע מתי לשחות למעלה.
המתנה: כן שמניע את המערכת כולה
הביטוי הבריא של שער 29 הוא כן בגוף מלא. כאשר הקודש אומר כן, כל הגוף משתלב. אין ניחוש שני בשרירים. אתה מתחייב, והמחויבות מייצרת את האנרגיה להמשיך.
בחיי היומיום זה נראה כך:
- הקולגה שמתנדב לפרויקט ואז מעביר
- החבר שמתייצב בדלת שלך עם ארוחת ערב ונשאר עד שהמשבר יעבור
- המאהב שאומר כן ומתכוון לזה בתאים שלהם
- ההורה שיש לו את הסיבולת להיות נוכח לאורך הלילות הארוכים
בערוץ התגליות (29-46), כן זה אירוטי במובן היווני המקורי. זה אוהב חיים, חובק חיים. הגוף אומר כן לרגע, והנפש עוקבת אחריו. יש התלהבות טבעית שאינה ביצועים. זה דלק.
שער 29 הוא גם התמדה. ברגע שהקפיצה מתבצעת, השער שומר אותך בתנועה. אתה לא נוטש דברים באמצע הזרם. המים אולי קרים, התחתית לא ברורה, אבל הצלילה כבר התרחשה. זוהי המתנה המועילה ביותר: מחויבות גלומה מוחלטת למה שבחרת.
הצל: עקשנות והביצה
אותו מנגנון שמאפשר לך לצלול הופך למלכודת כאשר כן שגוי. שער 29 לא מטפס בקלות ממה שנכנס אליו. ברגע שאמרת כן, כוח החיים שלך מתארגן סביב המחויבות הזו. אם המחויבות אינה שלך, או אם המצב השתנה, אתה לא בהכרח עוזב. אתה מתמיד.
זהו צל העקשנות. זה יכול להופיע כ:
- הישארות בעבודה במשך שנים שעברו את תפוגה
- מערכת יחסים שהסתיימה מזמן אבל אף אחד לא יצא רשמית
- בית, שגרה, ידידות שהפכה לביצה ולא לנהר
- אומרים כן מתוך אשמה, ואז מתרעמים על כן מדי יום
דימוי המים חשוב כאן. ההקסגרמה של המים התהומיים מזהירה כי מים יכולים לטבוע באותה קלות כמו שהם מזינים. שער 29 לא תמיד יודע את ההבדל בין התמדה לעקשנות. מבחוץ הם נראים זהים. מבפנים, התמדה מרגישה כמו שלמות, ועקשנות מרגישה כמו הישרדות.
המלכודת העמוקה יותר היא שהקודש אינו מרכז חשיבה. אין לו גישה להיגיון הנדרש כדי לומר, "זה כבר לא שלי." זה רק ממשיך לייצר אנרגיה למה שהוא כבר התחייב אליו. אנשים רבים עם שער 29 נשארים תקועים כי היציאה תחייב את הגוף שלהם להודות שהוא לא בסדר, והגוף מעדיף להמשיך.
התהום כמצפן
התהום בהקסגרמה אינה עונש. זה מיקום. אתה נמצא, בכל רגע נתון, בגרסה כלשהי של מים עמוקים. שער 29 מבקש מכם לשים לב באילו מים אתם נמצאים.
תרגול יומיומי פשוט:
- לפני שאומרים כן, בדקו את התגובה בבטן. לא המוח, לא הגרון, לא הלב. הקודש. האם הצליל שם הוא אה-הא נקי, או שהוא אה-הא בצורת אנחה?
- ברגע שאתה בפנים, בדוק את המים. זה זז? האם זה קר אבל חי, או שהוא עומד? שער 29 יכול לשחות דרך כמעט כל דבר אם עדיין יש קצת זרם. כשהזרם נעלם, ה-yes הפך לכלא.
- יש לך אסטרטגיית יציאה לפני שאתה צריך אחת. זה לא עוקף רוחני. זה מעשי. אם אתה צולל פנימה, דע מה יאותת שהגיע הזמן לעלות.
הגשר בין השניים
ההבדל בין המתנה לצל של שער 29 הוא לא להתאמץ יותר או להיות חיובי יותר. זה לגבי האיכות של כן. כן נקי, עשוי מהקודש, בהסכמה מלאה של הגוף, יוביל אותך כמעט בכל דבר. כן מושאל, עשוי מחויבות, פחד לאכזב או בלבול עם תגובת הבטן, יהפוך לביצה.
אתה לא כאן כדי להגיד לא. העיצוב שלך הוא לצלול. רק תהיו כנים לגבי המים אליהם אתם צוללים, וקבלו כבוד לכוח החיים שלכם שיעלה על פני השטח כשהצלילה תסתיים.
התהום היא לא האויב שלך. זו הכתובת שלך. העבודה היא לוודא שאתה שוחה, לא שוקע.