שער 35 שורה 2: הרעב המקרין / המגנטיות של הנזיר
הקו והנושא שלו בתוך השער
שער 35 הוא שער השינוי, המוח הגדול שחייב למלא את עצמו בניסיון כדי לדעת משהו בכלל. הרעב שלו אינו לנכסים או למעמד, אלא לחומר הגלם של החיים עצמם: פנים חדשות, מקומות חדשים, משברים חדשים, טעמים חדשים. קו 2 נושא את הרעב הזה לשדה ההקרנה. היכן שההקסגרמה כולה רוצה חוויה, קו 2 משדר שרוצים, שולח את הרעב החוצה כמו אות לעולם, ואז נסוג כדי להרגיש מה מהדהד בחזרה.
זוהי איכות המקרן הטבעית של השורה השנייה המיושמת על עקרון השינוי. המוח של שער 35 שורה 2 הוא חובב הכלים שיודע את עצמו לפי איך הוא נקרא. ללא שדה השלכה שמגיב, לרעב אין מה לנגוס והמוח מתהפך על עצמו בשעמום, חוסר שקט או תלונה ביקורתית. לכן הקו הוא יחסי ביסודו: הוא צריך שהעולם ישקף בחזרה את מה שהוא צריך לטעום אחר כך, והוא צריך זמן נזיר כדי לשלב את מה שהוא טעם.
ההרמונית ברמה השישית
הקו השישי הוא רמת ההוויה-בעולם - המעבר מההר של שלושת הקווים הראשונים לעמק של שלושת האחרונים. מיושם על שער 35 קו 2, זה אומר שהקרנת הרעב אינה פנטזיה פרטית; זוהי אחריות הנישאת במבט ברור. הנזיר קו 2 כבר לא מתחבא על פסגת ההר. היא יורדת, משליכה את הרעב שלה בגלוי, ונראית לעין במה שהיא מחפשת. אנשים נועדו לראות אותה במעשה הרצון, והראייה עצמה היא חלק מההוראה. התפקיד שיש לשאת: לדגמן איך זה נראה להיות בגלוי, בכנות, בחיפוש אחר ניסיון, בלי בושה על התיאבון.
המתנה
בביטוי הבריא שלו, שער 35 קו 2 הוא מושך טבעי. האדם מקרין אות ברור בלחץ נמוך של מה שהוא מעוניין בו, ומופיעים הפתחים הנכונים - הזמנות, מפגשים, הספר על המדף, הטיול ברגע הנכון. אין אחיזה. איכות הנזיר מאפשרת נסיגה לעיכול חוויה לפני שהרעב הבא מתעורר. האיכות הדמוקרטית שומרת על הדלת פתוחה ומגיבה: לא כל דפיקה נענית, אבל הנכונה מזוהה באופן מיידי. מבחינה תפעולית, המתנה הזו נראית כמו אדם שנראה שהוא נמצא במקום הנכון בזמן הנכון, שניסה דברים רבים ושיכול לדבר כמעט על כל דבר כי התחום האכיל אותם באופן אמין. הם הופכים למעין אנטנה אנושית לרעב הקולקטיבי של הקבוצה.
הצל
כאשר ההקרנה נתקלת בהתנגדות, או כאשר הרעב אינו בבעלות מודעת, הקו הופך לביקורתי עצמי ומשועמם. הנזיר הופך לבידוד ולא לשילוב; הדלת נטרקת ונשארת סגורה. המוח, מורעב מקלט חדש, מתחיל לייצר דרמה, לרדוף אחרי גירוי ללא הבחנה, או לזלזל בחוויות המוצעות. הצל של שער 35 קו 2 הוא האנין המתלונן - רעב עד אין קץ, אף פעם לא מרוצה, מטיל אשמה על העולם על כך שלא הצליח להאכיל אותו. האיכות הדמוקרטית הופכת לבית משפט: "האם זה מספיק טוב בשבילי?" שואלים הכל, וכמעט שום דבר לא עובר.
הטון הפלנטרי
באופן קלאסי, קו 2 נושא את יופיטר כטון הנעלה שלו: ההתרחבות, הנדיבות והמזל של להיקרא לחוויה גדולה ממה שאפשר לתכנן. כאשר ההקרנה נקייה, נראה שהיקום זומם להצליח. נימת הפגיעה היא שבתאי: הגבלה, פחד, האמונה ששום דלת חדשה לא תיפתח. תחת שבתאי, הנזיר הופך לאסיר, הדמוקרט הופך לשומר, והרעב הופך לטינה על עולם שנתפס כמונע.
הפעלה בתרשים
כקו פרופיל אישיות, שער 35 קו 2 צובע את ההילה הטבעית במגנטיות הספציפית הזו - האדם ניתן לזהות כמי שמחפש, עוד לפני שהוא מדבר. כהפעלה פלנטרית, היא נוחתת במקום שבו התודעה נועדה להקרין רעב לצורה: שמש עיצובית כאן, למשל, מתארת שדה תיאבון קבוע שאינו רודף אלא מקרין; הפעלת אישיות מתארת את מה שהאדם משדר באופן גלוי ברגע. במעבר, הוא מציין עונות שבהן ההזמנה לחפש ולהיקרא היא הכי חזקה - וכאשר הנסיגה הופכת להיות חיונית.