קו 2 הוא הקו הטבעי, הנקרא גם הנזיר, המקרן, הדמוקרט. בתור הרמוניה השנייה מבין שש בכל הקסגרמה, היא מגנטית, קולטת ו
הקו בפני עצמו
קו 2 הוא הקו הטבעי, הנקרא גם הנזיר, המקרן, הדמוקרט. בתור הרמוניה השנייה מבין שש בכל הקסגרמה, היא מגנטית, קולטת וירחית בטון - אנרגיה ממתינה שיודעת אבל לא מכריזה. המפתח שלו הוא להיקרא. היכן שקו 1 יוזם באמצעות הכרזה, קו 2 הוא המאגר שמשקף רק כשמשהו מתקרב. ההרמונית "הרמה השישית" ההתייחסות כאן היא המיקום המבני: השורה השנייה נושאת את כל המשקל של תגובת הטריגרם התחתונה לקריאה של הטריגרם העליון. בשער 49 (אגם מעל האש), זו התגובה של חום והתמרה לקריאה של מרכז מחדש משמח וקיצוני. קו 2 הוא נקודת הדחייה: המקום בו האש הפנימית פוגשת את האגם החיצוני ומגלה אם עקרונותיה יתקבלו.
הנושא בתוך שער 49
שער 49 הוא שער המהפכה, שער העקרונות - קול מקלעת השמש שאין לו ברירה אלא לשנות את מה שהוא פוגש. הוראת הליבה שלו: דחיית הסדר הרווח כדי להקים סדר גבוה יותר. קו 2 של שער זה נקרא באופן קלאסי"כאשר עקרונות אחד נדחים, נדרשת סבלנות. לאחר שש שנים אפשר לחזור ולחולל את הרפורמה." זהו הדימוי הקדום של אי צ'ינג: אדם עקרוני שמציע נישואין, גלות או מתעלם ממנו, ועליו להמתין מהמחזור עד שהשדה יהיה מוכן. קו 2 של שער 49 הוא הנזיר-מהפכן - זה שנושא את הסדר החדש פנימה אך אינו יכול לכפות אותו. עליהם להמתין, לחדד ולחזור רק כאשר קוראים להם.
Curious if this is in YOUR chart? Calculate your free Human Design.
Calculate your chartהמתנה
באופן מודע, שער 49 קו 2 הוא נוכחות נבונה ומגנטית עמוקה. האדם נבדק על ידי דחייה מוקדם, ודחייה זו הפכה למורה שלו ולא לפצע שלו. הם מחזיקים בעקרונות מהפכניים ללא דחיפות, בידיעה שלאמת תהיה העונה שלה. הם דמוקרטיים: הם מבינים שאי אפשר לכפות עקרונות; חייבים להזמין אותם. הסמכות הטבעית שלהם נובעת מאיפוק. הם מחכים. הם נקראים. וכשהרגע מגיע, הם מדברים בבהירות שמארגנת מחדש את החדר. צד הצל של שער 49 - מרירות, נקמנות, התקשרות להיות "צודקת" - עבר חילוף חומרים לסבלנות, ענווה ותזמון נכון. זה הרפורמטור שכבר לא צריך לעשות רפורמה לבד.
הצל
חיים באופן לא מודע, שער 49 קו 2 הופך לנזיר ממורמר. דחייה - אמיתית או נתפסת - מתקשה לכדי זהות: אני זה שתמיד צודק ולעולם לא מוכר. קול מקלעת השמש מתכווץ לכדי טינה, ההמתנה הדמוקרטית הופכת לחומה, והעקרונות שנועדו לשחרר הופכים לנשק של הפרדה. האדם נסוג לפני שנקרא, מסרב להזמנות מתוך הגנה עצמית ומשתמש ב"טוהר המהפכני" כסיבה לעולם לא לעסוק. מתנת הסבלנות מתהפכת להיפך: מות קדושים פסיבית-אגרסיבית. הם מחכים, אבל לא לשיחה - להוכחה שהם שוב יידחו.
טון פלנטרי
בתור הקו הטבעי, קו 2 מרומם בצדק (♃) - כוכב ההתפשטות, הפילוסופיה והעיקרון העליון. יופיטר מברך את הנזיר קו 2 באמונה שמה שנכון אינו זקוק להגנה - הוא זקוק רק לשרוד. יש כאן תכונה של חסד: הרפורמין שנדחה ובמקום להשחיז את החרב מניח אותה ומטפל בגינה. יופיטר אומר: המהפכה שלך אינה ברגע הזה, וזה לא כישלון, זו נאמנות. הגלות הופכת לעלייה לרגל. מי שחיכה שש שנים חוזר לא בנקמה אלא בוודאות שקטה של מישהו שלא נותר לו מה להוכיח.
שער 49 קו 2 שואל שאלה פשוטה וקשה: האם אתה יכול להחזיק מהפכה בחזה ועדיין לנשום ברכות? כשהתשובה חיובית, העקרונות מגיעים בזמן שלהם, והרפורמה מרגישה פחות כמו אירוע ויותר כמו עונה שמתחלפת.