שער 62 שורה 1: החוקר הצנוע של הקטנים
בסיס הפרטים
שער 62, העיקרון של הקטן, עוסק בתחום הפרטיות - הארכיטקטורה השקטה של צורה, שפה ותבנית שהרוב מתעלמים ממנה. זוהי ההקסגרמה של הציפור הקטנה שאסור להרבות בה, של דיוק שנשמר באמצעות צניעות, של הקדושה המוטבעת ברגיל. כהרמונית ברמה השישית של הזוג, היא נושאת איכות של השתקפות אובייקטיבית: הצופה על הגבעה שרואה את כל השדה ובכל זאת מכבד את הגרגר הבודד.
שורה 1 מביאה את הבסיס הבסיסי של חקירה. היכן שהקו ה-6 של ההקסגרמה עומד בחזרה לדגם, הקו הראשון מתכופף למטה כדי להסתכל. זהו הבסיס המופנם, הבוחן את עצמו, של השער - המקום בו עיקרון הפירוט פוגש את עקרון החקירה הפנימית לפני שהוא בא לידי ביטוי כלפי חוץ.
נושא בתוך השער
בשער 62, קו החקירה לובש צורה של קסם שקט, כמעט פרטי, מאיך דברים קטנים עובדים. זו לא הדבורה העסוקה של השורות העליונות, וגם לא המבקרת המהוללת של הערוץ. קו 1 כאן הוא הנזיר ליד השולחן, זה שעדיין לא דיבר אבל כבר בילה שעות במשיכת חוט בודד כדי לראות לאן הוא מוביל. ההרמוניה השישית מחדירת לחקירה זו בגרות: המחקר אינו חרדתי או כפייתי, אלא חכם. האדם לומד לסמוך על כך שהקפדה על הקטן היא, כשלעצמה, תרגול שלם.
המתנה: ביטוי מודע
בביטוי הבריא שלו, שער 62 שורה 1 הוא החוקר הממושמע והסבלני של הפרטים - אדם שמפתח מערכת יחסים פנימית עמוקה עם דיוק לפני שהוא מציע זאת לעולם. יש כאן ענווה, נכונות לשבת עם הקטנים מבלי להזדקק להכרה. המתנה היא שליטה מבוססת באמצעות לימוד מתמשך ובודד: הסופר שמתקן משפט בודד במשך שנה, בעל המלאכה שיודע את החומרים שלהם לפי משקל ותבואה, היועץ שעשה בשקט את שיעורי הבית. ההרמונית השישית מעניקה איכות נדיבה, מודל לחיקוי - הנכונות לחלוק את מה שנלמד באופן שאחרים יכולים להשתמש בו בפועל, ללא העמדת פנים.
הצל: ביטוי לא מודע
כאשר אינו עצמי, קו זה קורס לשיתוק באמצעות חקירת יתר או לנסיגה מהצורה לחלוטין. יכולת ההתבוננות הפנימית פונה פנימה כספק עצמי: "עדיין לא למדתי מספיק. אני לא יכול לדבר עד שאהיה בטוח." האובייקטיביות של ההרמונית השישית יכולה להתקשות לכדי שיפוט עצמי קשה - תחושה מתמדת שתשומת הלב לפרטים אינה מספקת. לחלופין, הצל מופיע כהפוך: אדם שחוקר באופן כפייתי מבלי להגיע לעולם, טועה במחקר אינסופי כשליטה, ומשתמש בכריכה של "העניינים הקטנים" כדי להימנע מכל תרומה משמעותית.
טון פלנטרי
בייחוסים הקלאסיים לטריגרם התחתון של 62, שורה זו נושאת את כבודו של יופיטר (♃) מרומם - עקרון ההתפשטות, המשמעות והסדר המיטיב המברך את החקירה הצנועה - ואת משקלו של השבתאי (♄) בפגיעה של המשמעת הקרה הקטנה, החופשית מדי צריכה להישאר. האבולוציה של הקו נעה מהאילוץ של שבתאי לעבר החסד של צדק: מפרטים אובססיביים לפרטים משמעותיים.
הפעלה בטופס
כקו פרופיל, החקירה של השורה הראשונה של הפרטים מופיעה כטבע עצמאי לחלוטין, המתייחס לעצמו - אדם שזקוק לזמן לבד עם החומר לפני שהוא יכול לעסוק בפומבי. בהפעלה פלנטרית, שער 62 שורה 1 מסמן מקומות בתרשים שבהם החיים דורשים לימוד סבלני וצנוע של הקטן לפני שניתן לבצע כל פעולה נכונה. זוהי תזכורת השער שהקדושה לא נמצאת רק במפתה הגדולה של הדברים, אלא ב**היחיד