יום עבודה מחולל: בעקבות התגובה המקודשת מ-9 עד 5
עבור גנרטור, יום העבודה אינו קרב של כוח רצון. זוהי שיחה בין העולם החיצון למרכז הקודש - אותו מנוע יציב ברמת המעיים שיושב ממש מתחת לטבור. כשהיום בנוי סביב תגובה במקום דחיפה, תשע עד חמש יכולים להרגיש פחות כמו הישרדות ויותר כמו נשיפה ארוכה ומספקת.
בוקר: ההשכמה המקודשת
גנרטורים לא צריכים אזעקה חזקה או נאום מוטיבציה. הם זקוקים לגוף שמרגיש נח ולאות ברור לגבי מה שמבקשים מהם. כדאי להשתמש בבוקר לאט: מים, אור, כמה דקות של שקט. מרכז הקודש הוא מכני - זוהי האנרגיה העקבית ביותר בגוף, אבל היא לא נועדה להיגרר מהמיטה לפני שיהיה לה למה להגיב.
לפני שהמחשב הנייד נפתח, הגוף כבר נותן מידע. יש זמזום נמוך כשהעבודה שלפנינו מרגישה נכונה. יש הידוק, או כלום שטוח, כשאין. זה לא רגש. זהו הקודש, שואל את השאלה הפשוטה ביותר: האם זה שלי?
התגובה הראשונה: איך מתחיל היום
העבודה מתחילה במה שמגיע, לא במה שנכפה. הודעת Slack. תדריך לקוח. שאלה של חבר לקבוצה. משימה בתור. כל אחד מאלה הוא הזמנה להגיב. האסטרטגיה של המחולל היא להגיב - לתת לחיים להביא דברים ולתת לבטן לענות.
כאשר גנרטורים קורא מייל ומרגיש "אה-הא" קטן ולא רצוני בבטן, זה האור הירוק. כשהגוף שותק, או נרתע, המהלך הבריא הוא לחכות. לא לנצח. מספיק זמן כדי לראות אם הדבר הבא שמגיע מעורר את הקודש. גנרטורים שמדלגים על שלב זה ומתחילים ליזום מוצאים את עצמם עייפים, עצבניים וקצת אבודים עד 11 בבוקר.
אמצע הבוקר: בניית הקצב
עד אמצע הבוקר, ההילה של הגנרטור עושה את עבודתה. ההילה פתוחה ועוטפת - היא לוקחת את האנרגיה של כל מה שנמצא בקרבת מקום. זו המתנה והמלכודת. ניתן להאיר במהירות גנרטור על ידי סביבה מגרה: שיחה טובה, אתגר יצירתי, משימה פיזית שנעשתה היטב. הם יכולים גם להתרוקן על ידי סביבות רועשות מדי, מהירות מדי או נפשיות מדי למשך זמן רב מדי.
אמצע בוקר בר קיימא הוא אחד עם תנועה. קִימָה. הליכה תוך כדי דיבור. ידיים על המקלדת במקום קבורות בפגישות על העבודה. ה-Sacral הוא מנוע, לא מוח, והוא פועל בצורה הטובה ביותר כאשר הגוף מעורב. משימות מספקות - לא בהכרח קלות, אבל מספקות - יוציאו אנרגיה מהקודש כמעט אוטומטית. העבודה ממלאת את המיכל במקום לרוקן אותו.
ארוחת צהריים: טעינת הגנרטור
גנרטורים לא מתוכננים לדחוף את ארוחת הצהריים ליד השולחן, פועלים על קפאין ומומנטום. הם נועדו לעצור. הפסקה אמיתית - אוכל נאכל לאט, עיניים רחוקות מהמסך, טיול בחוץ אם מזג האוויר מאפשר זאת - היא מה שגורם ל-Sacral לרוץ אל אחר הצהריים.
זה גם רגע טוב לבדוק את האסטרטגיה של היום. האם התגובות עד כה היו נקיות? האם המחולל אמר כן מתוך נימוס, הרגל או אשמה? הכן האלה הם אלה שיהפכו לתסכול מאוחר יותר. סריקת גוף מהירה במהלך ארוחת הצהריים - האם אני מואר או שאני גורר? - שימושית יותר מכל אפליקציית פרודוקטיביות.
אחר הצהריים: העבודה שלך
אחר הצהריים הוא המקום שבו טבעו של הגנרטור מתבהר. עם סוג העבודה הנכון, החצי השני של היום לרוב טוב יותר מהראשון. הסקרל התחמם. ההילה בזרימה. משימות שהרגישו כמו מאמץ ב-10 בבוקר מרגישות עכשיו כמו קצב. בשביל זה נועדו גנרטורים: עבודה מתמשכת, מגיבה, נותנת חיים על פני קשת ארוכה.
גנרטורים בעלי סמכות רגשית ירכבו על גל כל היום, והתגובה הנכונה ב-14:00. עשוי להיות שונה מהתגובה בשעה 10:00. זו אינה חוסר החלטיות. זו בהירות שמחכה שהגל ישקע. מחוללים בעלי סמכות מקודשת טהורה ימצאו שהתשובות שלהם מגיעות מהר יותר וירגישו יותר החלטיות, בגוף, ברגע.
כאשר הקודש בריא, אחר הצהריים אינו מאבק נגד השעון. זה המשך של שיחה שהגוף נהנה ממנה כל היום.
סוף היום: אות הסיפוק
יום גנרטור מסתיים באחת משתי דרכים: בסיפוק או בתסכול. תסכול אינו כישלון מוסרי. זה מידע. זה הגוף שמדווח שהיום היה מלא בחניכים, כן מאולצים ועבודה שלא הדליקה כלום. עם הזמן, התסכול הופך למרירות אם מתעלמים ממנו, ומרירות היא האזעקה הכי חזקה של הקודש.
הסיפוק שקט יותר. זו התחושה של מנוע שנעשה בו שימוש טוב - לא מוגזם, לא סרק. הגוף אומר, זה היה שווה את היום. גנרטורים שחשים זאת באופן קבוע עובדים עם העיצוב שלהם. הם מגיבים. הם נותנים לחיים לפגוש אותם במקום לרדוף אחריהם.
סוגרים
יום העבודה של הגנרטור אינו עניין של דחף חזק יותר או התעוררות מוקדם יותר. זה קשור להקשבה נמוכה יותר. הקודש תמיד מדבר. התפקיד הוא ליצור חיים ששואלים את השאלות הנכונות, כך שלגוף יהיה משהו כנה לענות.