לחיות עם המעגל הקולקטיבי: מדריך מעשי

לחיות עם המעגל הקולקטיבי: מדריך מעשי

מה הקולקטיב בעצם

ב-BodyGraph, המעגל הקולקטיבי יושב בחלק העליון של היהלום, ה-T הכהה שעובר ממרכז G דרך האג'נה ואל הגרון. בעוד שהמעגל האינדיבידואלי נוגע להיות כאן עכשיו, והשבטי עוסק בקשרים של מי שאתה איתו, הקולקטיב עוסק במודעות שמגיעה החוצה וקדימה. זה החלק בעיצוב שעוסק בלוגיקה, הפשטה, שיתוף ועתיד.

הקולקטיב אינו עוסק בהווה כפי שהוא הגוף. הגוף פשוט הוא. הקולקטיב רוצה לדעת מה מגיע. זה החלק בך שצופה בדפוסים ומרגיש לצורת המחר לפני שלמחר יש שם.

עוברים בו כמה ערוצים: ערוץ האלפא (31-7), ערוץ הסקרנות (11-56), ערוץ המעבר (35-36), ערוץ גלי המוח (64-47), ערוץ הקבלה (17-62), ערוץ הפתיחות (2-14), ערוץ הדוגמנות (1-8) ועוד. כל אחד מהם הוא טעם מסוים של האופן שבו העתיד מורגש, מעובד ומשותף.

היגיון והפשטה

הקולקטיב הוא המעגל היחיד ב-BodyGraph שהוא הגיוני ביסודו. האג'נה היא הגוף הנפשי, אבל האג'נה לבדה יכולה להיות חדה או מפוזרת. הקולקטיב נותן לאג'נה סיבה לחשוב. הסיבה הזו היא לדגמן את מה שמגיע.

זו הסיבה שהקולקטיב נקרא לפעמים מעגל המודעות. מודעות אינה זהה למחשבה. מודעות היא שדה המחשבה, היכולת להחזיק רעיון כדבר בנפרד מהרגע. להיות הגיוני בעיצוב אנושי זה לא להיות קר. זה לראות את המבנה מאחורי האירועים ולהכיר בכך שהעתיד כבר מרומז בהווה.

גם ההפשטה חיה כאן. הקולקטיב עוסק בצורות, נושאים ואפשרויות ולא בהווה המילולי. ערוץ ההפשטה (64-47) מפורסם בכך. זהו גל של פעילות מנטלית שעוברת במחזוריות של בלבול ובהירות בקצב של בערך שש דקות. החשיבה לא נועדה להיפתר לתוך ודאות. החשיבה נועדה להיות דרך להיות מודע.

שיתוף והעתיד

הקולקטיב אינו פרטי. זו המתנה והמחיר שלה. המעגל האישי הוא שלך. השבט הוא של האנשים שלך, של המשפחה שלך, של הקבוצה שלך. הקולקטיב הוא של כולם. זה בנוי לשיתוף.

כשיש לך הגדרה קולקטיבית, לעתים נדירות השאלה היא רק "מה אני חושב". השאלה הופכת ל"מה נכון באופן שאחרים יכולים לפגוש". העתיד הוא מקום מפגש. זה המקום היחיד שבו כל אדם צריך להיות מתחיל, כי זה עדיין לא קרה. הקולקטיב משרת את העתיד על ידי הבאתו אל ההווה דרך השפה, דרך הדימוי, דרך הפעולה הפשוטה של ​​אמירה, "זה מה שמגיע".

זו הסיבה שהגרון הוא נקודת הסיום של הקולקטיב. החשיבה צריכה לנחות. המודעות צריכה למצוא צורה. הגדרה קולקטיבית ללא גרון גלוי יכולה להרגיש כמו לחץ שלעולם לא מגיע. גרון גלוי המוזן על ידי קולקטיב מוגדר יכול להיות סוג של קול לאותו הזמן.

העלות המעשית

הקולקטיב הוא גם החלק בעיצוב הנוטה ביותר למה ש-Ra Uru Hu כינה טראנס המודעות. כאשר קולקטיב פתוח מתמכר לחרדה של אנשים אחרים, החשיבה משתבשת. העתיד הופך לאבדון. דפוס הופך לאיום. ההיגיון הופך לנשק.

לחיות עם הקולקטיב זה, בחלקו, ללמוד לחשוב מבלי להתמוטט. התבנית קיימת תמיד. המחשבה תמיד קיימת. השאלה היא האם אתה המודעות, או שהמודעות משתמשת בך. זו העבודה. התבנית תגיע. המחשבות יבואו. אתה לא המחשבות שלך. אתה זה שיודע שהם מתרחשים.

עבור אנשים עם קולקטיב פתוח, זה יומיומי. העולם מציג תחזיות משלו לגבי העתיד, והמוח תופס אותן כמו עפיפון. התרגול הוא לתת לעפיפון להיות עפיפון, ולדעת שהרוח אינה שלך.

עבור אנשים עם קולקטיב מוגדר, התרגול שונה. התבנית היא שלך. החשיבה היא שלך. נשאלת השאלה אם החשיבה היא עבורך, או עבור החדר. הקולקטיב המוגדר יכול להפוך לעריצות עדינה, מתוך אמונה שיש לו את התשובה לעתיד וצריך לחלוק אותו. המתנה היא שיש לך זווית מסוימת על מה שמגיע. המחיר הוא להאמין שהזווית שלך היא הזווית.

דרך פשוטה לחיות עם זה

כמה דברים עוזרים.

ראשית, ציין למה מיועד העתיד. העתיד אינו בעיה לפתור. העתיד הוא תחום שצריך להיות בו. חיים בקולקטיב זה לא חיזוי. מדובר בנוכחות במה שמתעצב.

שנית, שתף כמנחה, לא כנשק. מחשבה קולקטיבית היא מתנה רק כאשר היא מוצעת. ברגע שבו משתמשים בו כדי לגרום למישהו לטעות, זה הפסיק להיות מתנה והפך לשליטה.

שלישית, הישאר קרוב לגוף. המעגל האינדיבידואלי הוא המעגל של הרגע הנוכחי. הגוף פשוט הוא. כשהחשיבה הקולקטיבית מתחילה להתחמם יתר על המידה, הגוף הוא המקום לחזור אליו הביתה. הנשימה. הארוחה. הכיסא.

רביעית, סמכו על הגל. הקולקטיב אינו מעגל מהיר. ה-35-36 עוברים במשבר, שבו המשבר הוא השער לעתיד חדש. ה-64-47 עוברים דרך בלבול לבהירות, על הגל האיטי שלו. התבנית של הקולקטיב אינה קו. זה גל. אתה לא יכול לחשוב על זה ישר. אתה יכול לרכוב עליו.

המתנה

הקולקטיב הוא מה שהופך את העתיד לדבר אמיתי ב-BodyGraph. בלעדיו, אין מחר. יש רק את ההווה ואת האנשים סביבך. הקולקטיב הוא זה שמכניס את הזמן לתמונה האנושית.

כאשר הוא חי במתנה שלו, זה פלא. ההוגה חושב, האמן מדגמן, המנהיג שם את מה שמגיע, המאזין שומע את המגמה. ההיגיון הופך לסוג של אהבה. הפשטה הופכת לסוג של תפילה. השיתוף הופך לסוג של שירות.

אלו הם החיים המעשיים של הקולקטיב. זה לא קשור לצדק לגבי העתיד. זה עניין של להיות ער לזה, ולהציע את מה שאתה רואה ביד פתוחה.