קביעת PHS: צמא - כיצד לאכול ולעכל עבור סוג תזונתי זה
ארבע הקביעות של מערכת הבריאות הראשונית
בתוך מערכת הבריאות הראשונית (PHS) של עיצוב האדם, ההכרעה חושפת את המנגנון הביולוגי שבאמצעותו הגוף יודע מה ואיך לצרוך. זהו העמוד השלישי של PHS, המשלים סוג וסמכות. ההכרעה אינה העדפה, אמונה או דיסציפלינה - היא מציאות ביולוגית קבועה המושרשת במרידיאן הכליות/אדרנל, משולש פתוח ב-BodyGraph. ישנן ארבע קביעות אפשריות: תיאבון, צמא, טעם ומגע. כל אחד מהם שולט ביחס שונה לתזונה, והתעלמות ממנו מייצרת דלדול צפוי ומצטבר.
מנגנון הצמא
קביעת צמא פירושה שהגוף מעביר את הצרכים התזונתיים שלו בעיקר באמצעות תחושת הצמא. היכן שאנשים בתיאבון יודעים מה לאכול באמצעות רעב, טיפוסי צמא יודעים מה לאכול באמצעות קריאת הגוף לנוזלים. המים שהם שותים - הטמפרטורה, תכולת המינרלים והתזמון שלהם - חשובים לעתים קרובות יותר מהמזון שהם צורכים. הצמא אינו מטפורה כאן; זה מילולי. מנגנון הצמא משתמש בהידרציה כמערכת אספקה למידע על מה שהגוף דורש.
מרידיאן הכליות/אדרנל שולט בערוץ הזה. לאחר לחות נכונה, האדרנל יכול לווסת את איזון המינרלים, חלוקת האלקטרוליטים והטמעה של חומרים מזינים. מיובש, המערכת הופכת תגובתית, חרדתית ומבולבלת - והסוג של צמא מתחיל לקרוא לא נכון את האותות, לטעות בעייפות, תשוקה או אי נוחות רגשית לרעב כאשר הצורך האמיתי הוא נוזלי.
עקרון ההידרציה לפני הארוחה
התרגול הקריטי ביותר עבור קביעות צמא הוא שתייה לפני הארוחות, לא במהלך או אחרי. מים הנצרכים 20 עד 30 דקות לפני האכילה מכינים את סביבת הקיבה ומקדמים את תגובת הכליות/אדרנל. שתיית כמויות גדולות עם מזון מדללת חומצה הידרוכלורית ואנזימי עיכול, מה שמוביל למיצוי לקוי של חומרים מזינים - בעייתי במיוחד עבור סוגי צמא שהעיכול שלהם כבר תלוי בהידרציה מיטבית.
עם ההתעוררות, לפני שאוכל כלשהו נכנס למערכת, אדם מסוג צמא צריך לשתות כוס נדיבה של מים נקיים בטמפרטורת החדר או חמימים. זה מפעיל את הכליות, מאותת לאדרנל, ומבהיר את התיאבון האמיתי של הגוף. במהלך היום, יש ליטול נוזלים באופן עקבי, לא במינונים גדולים בודדים שמזעזעים את המערכת.
לאיזה סוגי צמא משתוקקים
קביעות צמא לעתים קרובות מוצאות את עצמן נמשכות למזונות נוזליים: מרקים, תבשילים, מרק, מיצים טריים, חליטות צמחים ופירות וירקות עתירי מים. זו לא חולשה או חוסר משמעת - זו אינטליגנציה ביולוגית. הגוף מבקש לשלב לחות והזנה בו זמנית. מלפפונים, מלונים, סלרי, עלים ירוקים, הדרים ומרק עצמות תומכים במיוחד. טיפוסי צמא גם נוטים להשתוקק למלח, שהוא סימן לצורך של יותרת הכליה ודלדול מינרלים; מלח ים לא מזוקק או אלקטרוליטים עשירים במינרלים יכולים לספק זאת מבלי להציף את הכליות.
המלכודות של קריאה לא נכונה של האות
השגיאה הנפוצה ביותר מסוג צמא היא בלבול צמא לרעב או צמא לצורך רגשי. התייבשות בצמא קביעות מייצרת חרדה, ערפל מוחי, עצבנות ברמה נמוכה ואפילו ייאוש - תסמינים לרוב מיוחסים באופן שגוי לתזונה לקויה, יום רע או חוסר איזון הורמונלי. התיקון הוא לעתים רחוקות יותר מזון; זה מים. קפה, תה שחור ואלכוהול מערערים במיוחד מכיוון שהם משתנים שמחריפים את עצם הדלדול שסוג הצמא פגיע אליו.
לחיות את קביעת הצמא באופן מעשי
תרגול יומי לסוג צמא כולל: כוס מים גדולה עם היקיצה; לגימה עקבית לאורך היום; נוזל 20 עד 30 דקות לפני כל ארוחה; הימנעות ממשקאות קר עם אוכל; העדפה למים חמים או בטמפרטורת החדר; וצ'ק-אין שקט וקשוב עם תחושת הגוף לפני שמגיעים לאוכל. השאלה שצריך לשאול היא לא "האם אני רעב?" אבל "האם אני צמא?" - ואיזה סוג נוזל הגוף מבקש.
שילוב עם סוג וסמכות
הקביעה פועלת בשיתוף עם סוג וסמכות, לעולם לא בבידוד. מחולל צמא עדיין חייב להמתין כדי להגיב, מקרן צמא עדיין צריך לחכות להזמנה, מפגין צמא עדיין חייב להודיע. הנחישות תלךורנס איך לאכול, לא מתי או אם לפעול. כשמכבדים את הצמא, האדרנל ניזון, הגוף שואב יותר מפחות, והנפש מתנקה. טיפוס צמא עם לחות טוב הוא רגוע, יציב ונוכח - גוף שסוף סוף מדבר בשפה שתמיד היה אמור לדבר.