מוטיבציית PHS: תמימות - המניע העמוק של המוח והעברה שלו

ה-PHS הוא המניע העמוק של התודעה. זו לא החשיבה על פני השטח, הדעות, הסיפורים. זו המוטיבציה הראשונית שעוברת מתחת לקוגניציה - השאלה הפנימית שהמוח תמיד שואל. המוח הוא מסמן, צייר סימנים, מכשיר תרגום. זה לא ניסיון מחבר; הוא הוזמן על ידי הגוף כדי לספר חוויה. ה-PHS הוא ההנחיות שקיבל.

תמימות כמוטיבציה

תמימות היא המניע של שער 25 - רוח העצמי, היושב במרכז G (זהות, כיוון) ומהווה מחצית אחת של ערוץ התמימות (25–51), הגשר הישיר היחיד בין מרכז G למרכז הלב/הרצון. מטרתו היא העברת האהבה אוניברסלית באמצעות שמירה על טוהר, אמון וסירוב להשתתף בפחד.

כאשר המוח מיושר לתמימות, הוא אינו נאיבי. זה פטור מאשמה. ה-PHS לא פועל כדי לרכוש תמימות - הוא פועל כדי להיות חף מפשע, להישאר לא מזוהם מההשלכות, השיפוטים והעיסוקים החומריים של העולם. תמימות היא מדינה ריבונית: אהבה ללא תנאים, רוח ללא משא ומתן.

הנהג בפעולה

מוח המונע על ידי תמימות סורק כל הזמן מה אמיתי ומהי שחיתות. יש בו טעם של ההבדל בין אהבה אותנטית למיקוח על האגו, בין רוח לזיוף שלה, בין אמון לחיוורון של אשמה. זה לא מוסריזם; זוהי רגישות של מהות. המוח שואל, מרגע לרגע: "האם זה טהור? האם זו אהבה, או האם הפחד הזה לובש בגדי אהבה?"

בביטוי הבריא שלו, הנהג הזה עדין, קליל ובעל אבחנה עמוקה. האדם נושא סוג של עקשנות רוחנית - סירוב להשתתף במה שמקטין את החיים. לעתים קרובות הם אלה בחדר שיכולים לאתר את השקר, לא כדי לתקוף אותו, אלא בגלל שהטבע שלהם מכוון למה שנכון.

העברה

כאן ההוראה הופכת מדויקת. ה-PHS הוא הנהג של המוח; המוח הוא המתרגם, לא היוצר. ההעברה מתרחשת כאשר המוח, לוקח את עצמו כמקור, מנסה ללכפות תמימות כלפי חוץ - לטהר אחרים, להציל, לתקן, להיות זה שנשאר טהור בעולם שנפל.

כשהמוח שוכח שהוא מתרגם, תמימות הופכת לפרויקט. המוטיבציה של PHS הופכת ממצב של הוויה לדרישה מהמציאות. הצל של שער 25 הוא הפחד - ספציפית, הפחד להיות מעורב, מלהיות מוכתם, מלהיות אשם על ידי אסוציאציה. לאחר מכן, המוח משריון את עצמו: שיפוטיות מחופשת להבחנה, נסיגה במסווה של טוהר, גאווה רוחנית מחופשת לאהבת הרוח.

זוהי ההעברה: הנפש לוקחת את הידיעה השקטה של הגוף על תמימות וממירה אותה למופע של תמימות, וברגע שהיא מבוצעת, היא אובדת. מה שהיה פטור הופך לשאיפה. מה שהיה אהבה הופך לחשד.

הדרכה מעשית

עבור מי שנושא את ה-PHS הזה, התרגול הוא התרגול של המערכת כולה: אסטרטגיה וסמכות פנימית תחילה, מוח אחרון. אל תסמוך על המוח שיספק תמימות - זה לא תפקידו. סמכו על הגוף, באינטליגנציה הכיוונית של מרכז G, בחוכמת ההישרדות של הטחול, בתגובת כוח החיים של ה-Sacral. לאחר מכן המוח ישקף תמימות במדויק, כי יש לו חומר ישר לתרגם.

המוח מוזמן לשרת את התמימות, לא לחפש אותה. נפש שלווה עם היותו צייר שלטים מרפה את אחיזתו. ובהרפיה זו, מותר לרוח העצמי - בלתי נגוע, לא מושאל, בתולי - לאo להיות הנהג האמיתי של החיים.