העיצוב האנושי של רובי מולר: מחולל ביטוי 3/5

עיצוב אנושי של רובי מולר: מחולל ביטוי 3/5

רובי מולר, הצלם שעבודתו עיצבה את השפה החזותית של הבמאים מווים ונדרס ועד ג'ים ג'רמוש ולארס פון טרייר, מציג תרשים עיצוב אנושי קוהרנטי בצורה יוצאת דופן. קריאת העיצוב שלו מבעד לעדשת גוף העבודה הציבורי שלו - לא חייו הפרטיים - מרמזת על אדם שסוג האנרגיה שלו, פרופילו וסמכותו היו מתאימים באופן עמוק לסוג הקולנוע האינטואיטיבי, האטמוספרי וההדהוד הרגשי שבו נודע.

סוג אנרגיה: מחולל הביטוי

כמחולל גילוי, למולר תהיה גישה לאנרגיה עמידה ובת-קיימא של המרכז הקדוש בשילוב עם היכולת של המניפסטור ליזום וליידע. האסטרטגיה שלו תהיהלהגיב - לחכות לחיים, לאנשים ולפרויקטים שיגיעו אליו במקום לרדוף אחריהם. החתימה של מחולל מפגין היא סיפוק; הנושא 'לא-עצמי' הוא תסכול.

במובן הקריירה, מדובר באדם שנבנה לשיתופי פעולה ארוכים וסוחפים ולא לקידום עצמי מתמיד. ה "תגובה" אלמנט יכול להיות מילולי למדי: במאי מתקרב, הגוף אומר כן או לא, והעבודה מתפתחת. הקריירה של מולר נראית בדיוק כך - במאים חיפשו אותו, נמשכו למוניטין שלו ולנוכחותו, והוא עבד על מה שהרגיש נכון, ולעתים קרובות חזר לאותם משתפי פעולה לאורך עשרות שנים.

פרופיל 3/5: האנוס / הכופר

פרופיל 3/5 הוא שילוב אקספרסיבי במיוחד. השורה השלישית, הנקראת לפעמיםהשהיד, לומדת באמצעות ניסוי וטעייה - דרך התנגשות בחיים וגילוי מה עובד. השורה החמישית, הכופר, נושאת איכות מגנטית, מוקרנת: אחרים רואים באדם זה מושיע או שעיר לעזאזל, והם נוטים לעשות דברים בדרך שאחרים רואים בהם לא קונבנציונליים או "שגויים."

יחד, 3/5 מציע מישהו שהוא מגנטי ניסיוני. סגנון הצילום של מולר היה כפירה מפורסם בסטנדרטים של התעשייה: הוא העדיף אור טבעי, אימץ גרגירים וחוסר שלמות, עבד בכף יד, וסמך על תאונות ומצב רוח על פני ליטוש טכני. הוא הפך לסוג של דמות מושיע לבמאים שרוצים משהו יותר גולמי ואווירתי - אך הגישה הלא שגרתית שלו גם הרחיקה אותו מעט ממערכת האולפנים המיינסטרים. משך החיים של השורה השלישית של ניסוי וטעייה מתאים לאדם שבנה שפה ויזואלית אישית עמוקה במשך עשורים רבים, במקום להגיע אליה מראש.

סמכות רגשית

עם סמכות רגשית, החלטות לא מתקבלות ברגע אלא באמצעות גל - הבהירות מגיעה עם הזמן, לרוב רק לאחר רכיבה על השיאים והשפל של התחושה. זוהי מערכת של אינטליגנציה רגשית, לא היגיון מנטלי.

אם הגל הרגשי נועד להופיע ביצירה החיצונית של האדם, קשה לדמיין ביטוי הולם יותר מגוף קולנוע שחוקר באופן עקבי געגוע, בידוד, רוך ומצב רוח. הסרטים שאליהם נמשך מולר - הכאב של פריז, טקסס, הסחף הקיומי של Down by Law, הכאוס הרוע בלב של Dancer in the Dark - אינם חידות מוחיות אלא חוויות מורגשות. עינו בטחה בעקביות ברגש על פני מידע.

הערה על צלב ההתגלמות

לא צוין צלב גלגול ספציפי בנתונים, ולכן "מטרת החיים" הנושא נשאר פתוח. עם זאת, מה שניתן כבר מספר סיפור קוהרנטי: אמן מגיב, ניסיוני, מגנטי, מובל רגשית, שמלאכתו הפכה כלי למזג האוויר הפנימי שלו.

The Takeaway

קרא דרך עיצוב אנושי, הקריירה של רובי מולר נראית פחות כמו עלייה מחושבת ויותר כמו אורגניזם המגיב, מתנסה ומרגיש את דרכו קדימה. התרשים לא מייצר את המיסטיקה סביבו - הוא פשוט קורא למה שכבר נראה בכל פריים שהוא נגע בו.

מה שהופך את העיצוב של מולר לשווה לשבת איתו הוא עד כמה הוא מרגיש לא מאולץ. הוא לא הופיע בהיותו אמן; האסטרטגיה, הפרופיל, הסמכות מצביעים כולם על מישהו שנתן לעבודה להגיע אליו, נתן לה ללמד אותו דרך מהמורות והתפניות השגויות שלה, ונתן למזג האוויר הרגשי שלו להודיע ​​לעדשה. במונחים של עיצוב אנושי, הוא פחות מקרה בוחן מאשר אישור שקט שכאשר חיים מתאימים לסוג, פרופיל וסמכות, המלאכה דואגת לעצמה.