מרכז שורש: לחץ ואדרנלין בחכמת המרכז הפתוח
מרכז השורש יושב בבסיס ה-BodyGraph. המנוע הוא זה שמעיר אותנו, המנוע הראשוני ששמר על בני האדם ערניים ונעים מאז תחילת הדרך. לחץ הוא השפה שלו, והאדרנלין הוא הדלק שלו. כאשר השורש מוגדר, לחץ זה הוא עקבי ונוצר מעצמו. כשהוא פתוח, הסיפור משתנה לחלוטין, וכך גם הדרך אל החוכמה.
הבסיס של BodyGraph
מרכז השורש הוא מקום ההתחלה של עיצוב אנושי. הוא יוזם את הגל המוטורי שנע דרך הקודש ומעלה לכיוון הגרון, הקצב שבאמצעותו מופעלים ומתבטאים החיים. מטרתו אינה נוחות. זו מוטיבציה. השורש כאן כדי לוודא שאנחנו לא נרדמים למה שחשוב.
עם זאת, בשורש פתוח, המנוע העקבי הזה חסר. אתה לא מייצר זרם קבוע של הדחיפות שלך. במקום זאת, אתה מקלט. אתה מרגיש לחץ נכנס מהעולם סביבך, האנשים שאתה יושב איתם, החדרים שאתה נכנס אליהם, המועדים שאנשים אחרים נושאים, המשברים שאינם שלך. השורש הוא כמו מגבר ללחץ חיצוני.
מלכודת האדרנלין
כאן מתחילה ההתניה. השורש הפתוח יכול להתמכר לאותו הדבר ששוחק אותו. אדרנלין, הורמון הדחיפות, הופך להיות מוכר, אפילו מושך. לא בגלל שאתה שבור, אלא בגלל שהמערכת שלך למדה לפרש לחץ כהוכחה שאתה חי.
זו הסיבה שכל כך הרבה עם שורשים פתוחים מוצאים את עצמם נמשכים ל:
- פרויקטים של הרגע האחרון שאפשר היה לעשות מראש
- מערכות יחסים הדופקות בדרמה
- מקומות עבודה המתודלקים בחירום
- ספורט ותחביבים הבנויים על סיכון
- תחושה מתמדת של להיות מאחור, גם כששום דבר לא ממש לוחץ
הגוף טועה בבהלה לחיוניות. המוח טועה בדחיפות במשמעות. עם הזמן, מערכת העצבים מתחילה לייצר משברים כדי לכבוש מחדש את המטען המוכר הזה. אתה הופך לאדם שלא יכול לשבת בשקט, שמרגיש אשמה בדממה, שיוצר מצבי חירום כדי להרגיש אמיתי.
זה לא העיצוב שלך. זו ההתניה שמקורה בלחץ שמעולם לא היה אמור להיות שלך.
אבחנה, לא הימנעות
החוכמה של השורש הפתוח היא לא לברוח מלחץ. לחץ הוא חלק מהחיים, והשורש נמצא כאן כדי לרשום אותו. החוכמה היא להבחין איזה לחץ הוא שלך, ולתת לשאר לעבור דרכך מבלי להתגורר בגופך.
זהו תרגול שקט. הוא מבקש ממך לשים לב:
- הדדליין של מי אני מרגיש בעצם?
- האם הדחיפות הזו נובעת מהעיצוב שלי, או שאני סופג אותה מהחדר?
- האם הלחץ הזה מזיז אותי לעבר משהו אמיתי, או שזה סתם רעש שמלביש חשיבות?
כשמגיע לחץ, הניחו לו לעלות. אל תדחיק את זה. אל תבצע אותו. תן לו לנוע בגוף כמו שגל נע במים. השורש אינו בעיה לתקן. זו רגישות לעדן.
המסע של השורש הפתוח הוא המסע מתגובתיות לעד. מהגברה למודעות. מדחיפה ועד שנשאל.
לחיות את החוכמה
בפועל, לחיות את החוכמה הזו אומר כמה דברים.
ראשית, האטו בכוונה. השקט אינו איום על השורש הפתוח; זו תרופה. כאשר אתה יכול להיות רגוע מבלי לרדוף אחרי הבלאגן הבא, אתה מלמד את המערכת שלך קו בסיס חדש.
שנית, שימו לב למי אתם בסביבה. חלק מהסביבות מזרימות אדרנלין לתוככם דרך הקרבה בלבד. אנשים אחרים הופכים להקלה של השורש שלך, פשוט על ידי מקורקעים. שימו לב לכך. בחר את התשומות שלך.
שלישית, כבד את התזמון שלך. מכיוון שהשורש הפתוח אינו מייצר לחץ עקבי משלו, לעתים קרובות יש לו יחס שונה מאוד לזמן ממה שהעולם מצפה. ייתכן שתצטרך יותר מקום לפני פעולה. ייתכן שתצטרך לחכות למומנטום שיבנה באופן טבעי במקום להכריח אותו. זו לא דחיינות. זה הקצב של העיצוב שלך.
רביעית, בנה מערכת יחסים עם הגוף שלך. השורש חי בגוף, לא בנפש. כשהלחץ מתגבר, עזוב את הסיפור ונכנס לתחושה. הגוף יגיד לך מה שלך ומה לא. המוח תמיד ינסה לטעון את הדחיפות.
המתנה החבויה בפתיחות
כל מרכז פתוח נושא מתנה מתחת למיזוג שלו. עבור השורש, המתנה הזו היא היכולת להיות חכם תחת לחץ בצורה שמוגדרת שורשים לרוב לא יכולים. השורש המוגדר מכיר את הלחץ שלו ופועל ממנו בצורה מהימנה. השורש הפתוח, לאחר שעשה את העבודה הפנימית, יכול להחזיק כל לחץ מבלי להיחטף על ידו.
זהו השורש הפתוח הבוגר: אדם רגוע במשבר, שאינו זקוק למצב החירום כדי להרגיש חי, שיכול לחוש בדחיפות הכוזבת של העולם ולבחור שלא להשתתף. לחץ לא נוגע בהם. הם כבר לא נשלטים על ידי זה.
זו האלכימיה של השורש הפתוח. מה שהעולם נותן לך כאדרנלין גולמי ותגובתי הופך, באמצעות מודעות, לזמזום קבוע של כושר הבחנה. אתה מפסיק לרדוף אחרי הבלאגן. אתה מתחיל לזהות את האמת. ובאותה הכרה, מרכז השורש, למרות שהוא פתוח, הופך למקום של חוכמה אמיתית ומבוססת.