ה-Sacral הוא המרכז המוטורי הגדול ביותר בגרף הגוף. הוא יושב נמוך בבטן, ממש מתחת לטבור, והוא מנוע כוח החיים במשך שבעים בערך.
הורות סמכותית מקודשת: הקשבה לבטן של ילדך
המרכז שיודע
ה-Sacral הוא המרכז המוטורי הגדול ביותר בגרף הגוף. הוא יושב נמוך בבטן, ממש מתחת לטבור, והוא מנוע כוח החיים של בערך שבעים אחוז מכלל בני האדם. ילדים שנולדו עם מרכז קודש מוגדר נמצאים כאן כדי לעבוד, ליצור, לבנות ולהגיב למה שהחיים מציבים לפניהם. הסמכות שלהם אינה השכל. זה לא רגש. זה לא הטחול. זה הבטן. ה"אה-הא" או ה-"אוהן-אהן" הקטנים שעולה מהבטן עוד לפני שמילים נוצרות.
כאשר אתה לומד להורות מהמקום הזה, חיי היומיום עם ילד קודש משתנים. אתה מפסיק לשאול רק "מה עלינו לעשות?" ולהתחיל ללמוד לשאול אותם. אתה מפסיק להסביר יותר מדי. אתה מפסיק לנסות לשכנע. אתה מתחיל לסמוך על הצליל, המשיכה, האנרגיה הפתוחה הפתאומית או הנסיגה השקטה.
זיהוי הילד המקודש
בדרך כלל קל לזהות ילדים מקודשים ברגע שאתה יודע מה לחפש. הם אלה שאומרים כן עם כל הגוף שלהם. הם נשענים פנימה. עיניהם מאירות. הם קופצים לתוך דברים פיזית, לעתים קרובות לפני שאתה מסיים את המשפט שלך. כשמשהו לא מרגיש נכון, הם לא סתם אומרים לך. הם מתנגדים עם השרירים שלהם, היציבה שלהם, הסירוב שלהם לזוז. הם אומרים "אני לא רוצה" כשהלסת שלהם מסודרת וכתפיהם מופנות.
זו לא התרסה. זו סמכות.
ילד קודש שנאלץ לעבור את ה"אוהן-אוהן" שלו לומד מוקדם שהבטן שלו לא בסדר. זה אובדן עמוק. הקודש הוא מרכז כוח החיים, והוא המדריך האמין ביותר שיהיה להם אי פעם. בכל פעם שאנו עוקפים אותו, אנו מלמדים אותם לעקוף את עצמם.
כן, לא והאנרגיה שביניהם
סמכות קודש היא בינארית בתחושה אך מדורגת במציאות. יש כן ברור - זה מה שמאיר אותך, מה שאתה יכול לעשות במשך שעות, מה שגורם לבטן להרגיש חמימה ופתוחה. יש לא ברור - זה מנקז אותך, מהדק את החזה, הופך את הגוף לכבד. בין לבין נמצא המרחב החשוב מכולם: הנייטרלי.
הנייטרלי הוא המקום שבו הילד המקודש עדיין לא הגיב. הם לא אומרים לא מתוך פחד או כן מתוך ציות. הם פשוט לא יודעים עדיין. זה הרגע לחכות. לא לנצח, אבל מספיק זמן. להציע את אותו הדבר בצורה אחרת. תן לפעילות לשבת איתם. ילד קודש זקוק לרוב לכמה שניות של הקשבה פנימית לפני שהגוף מחליט.
מקצבים יומיים שמכבדים את הבטן
הורות מעשית כאן אינה עוסקת בלוחות זמנים קפדניים. זה על כיבוד אנרגיה.
- ארוחות - תן להם לעזור לבחור. המעיים שלהם יודעים מה הגוף שלהם צריך היום. הציעו מגוון וסמכו על התיאבון.
- שחק - שימו לב מתי הם צוללים פנימה לעומת כשהם משוטטים. הצלילה היא כן. השיטוט הוא לרוב חיפוש אחר התגובה הבאה.
- זמן שינה - הקודש יכול לעקוף עייפות כאשר הוא מואר. שימו לב לירידה, לא לשעון.
- פעילויות - תחומי עניין אחד או שניים יעברו על לוח זמנים עמוס בכל פעם. תנו להם לעזוב את מה שלא מדליק אותם.
- קונפליקט - הקודש אינו אסטרטגי. הם לא יזמו. כשהם נלחמים בחזרה, זה אמיתי. הקשיבו חזק ברגעים אלו.
הסמכות של ההורה עצמו חשובה
אם אתה מחולל או מחולל ביטוי בעצמך, אתה גם ישות מקודשת. הורות מתגובת הבטן שלך היא זכותך המלידה. חכה לדבר שמאיר אותך לגבי הילד שלך. הגיבו להם כמו שהייתם מגיבים לחיים - עם זמזום מלא של האנרגיה שלכם. כשאתה מואר, הם מרגישים את זה. כשאתה מכריח את זה, גם הם מרגישים את זה.
אם אתה טיפוס אחר, הסמכות שלך שונה. אולי אתה כאן כדי ליזום, להמתין למחזור ירח, לעקוב אחר הרגש, להקשיב לטחול. התפקיד שלך הוא לא לתת להם את הסמכות שלך. זה להגן על שלהם. המוח ירצה להסביר, לשכנע, לתכנן. הקודש לא צריך שום דבר מזה. זה צריך מקום.
מה קורה כאשר אתה מבין נכון
ילדים שגדלים בוטחים בבטן שלהם הופכים למבוגרים שיכולים לקיים את עצמם. הם לא נשרפים מלרדוף אחר הדברים הלא נכונים. הם לא הולכים לאיבוד בדעות של אחרים. הם יודעים לחכות לתגובה הנכונה ואיך לזרוק את עצמם אליה ברגע שהיא מגיעה. אלו לא רק חיים מאושרים יותר. זה חיים שעובדים.
ילד קדוש שחי בסמכותם הוא אחד הדברים המשמחים ביותר שתראה אי פעם. הם עובדים. הם יוצרים. הם אוהבים. הם נוכחים בגוף שלהם באופן שבו מבוגרים מבלים עשרות שנים בניסיון להתאושש. התפקיד שלך הוא לא לעצב את זה. התפקיד שלך הוא לשמור על השביל פנוי כדי שיוכל להמשיך לנוע.
תן לבטן לדבר. אז תקשיב.