סמכות קודש: אמירת כן או לא לאהבה

סמכות מקודשת: אמירת כן או לא לאהבה

הגוף יודע קודם

אם אתה מחולל או מחולל ביטוי, מרכז הקודש שלך הוא הקול הרם והאמין ביותר שאתה נושא. זה המנוע שמניע את כוח החיים שלך, את האנרגיה המינית שלך ואת היכולת שלך לעבוד ואהבה בני קיימא. כשזה מגיע לענייני לב, זה החלק בך שכבר יודע את התשובה הרבה לפני שהמוח שלך משיג.

סמכות קודש היא לא מחשבה. זו לא רשימת יתרונות ונגד. זהו צליל, רטט, תגובה בגוף שמופיעה ברגע שמציגים לך משהו אמיתי. ה"אה-הא" או "אה-אה" הקלאסיים הם יותר ממטאפורה. מחוללים ומחוללי ביטוי ממש מגיבים דרך הקודש, והגוף מדבר לפני שלנפש יש הזדמנות להתערב.

איך הקודש מדבר באהבה

המרכז המקודש הוא המקום שבו חיים כוח החיים והאנרגיה המינית שלך. באהבה, זה החלק בך שמרגיש משיכה כגל של כן, או נרתע מחוסר התאמה בתור לא ברור. זה לא זהה לשיאים ולשפל הרגשיים של הלב הפתוח, וגם לא כמו ההתרגשות המנטאלית של קראש חדש. התגובה המקודשת היא פנימית, ניתנת לחזרה, ומושרשת בשאלה האם משהו נכון עבורך לעסוק בו לאורך זמן.

כשאתה פוגש מישהו שמאיר את הקודש שלך, אתה מרגיש את זה פיזית. יכולה להיות משיכה בבטן, עירנות בגוף, תחושה של "עוד, בבקשה". כשמישהו לא מתאים לך, הגוף מתרחק, משתטח או הופך לנייטרלי. הקודש אינו משקר. זה לא מגיב לסטטוס, לאישורים או לתשובה ה"נכונה" על הנייר. זה מגיב לאנרגיה.

זו הסיבה שכל כך הרבה גנרטורים ומחוללי ביטוי מגיעים למערכות יחסים שהמוח שלהם אישר אבל גופם נדחה בשקט. גם ההפך הוא הנכון: קשרים שנראו לא נכונים על הנייר התבררו כחיים ומספקים ביותר כי הקודש אמר כן מלכתחילה.

מגיב, לא יוזם

האסטרטגיה של המחולל היא להגיב. האסטרטגיה של מחולל הגילוי היא להגיב ואז להודיע. באהבה, זהו שינוי קיצוני מהאופן שבו רוב האנשים ניגשים להיכרויות. במקום לרדוף, ליצור אסטרטגיה או לכפות, אתה נותן לחיים להביא לך את האנשים וההזדמנויות להגיב.

הקודש צריך משהו קונקרטי כדי להגיב. תמונה, דייט ראשון, קול, מגע, הזמנה: אלו הרגעים שמעירים את הקודש. היפותטי, "מה היה אם", חיבור למרחקים ארוכים הבנויים על מסרים בלבד, רק יפעיל את המוח, והמוח אינו הסמכות שלך. הקודש הוא אורקל כאן ועכשיו. זה לא יכול לחזות, אבל זה מדויק להפליא בזמן אמת.

זו הסיבה שההמתנה מרגישה כל כך חשובה כאשר יש לך סמכות מקודשת. למהר מעבר לתגובה פירושו לדלג על האמת שלך. ההפסקה אינה בזבוז זמן. זה החלל שבו לגוף יש מקום לדבר.

הצליל של כן והצליל של לא

ה"אה-הא" של הקודש חם, פתוח ומעורב. זה מרגיש כמו אור ירוק שכל הגוף שלך נכנס אליו. ה"אוהן-אה" הוא התכווצות ברורה ומיידית. אנשים רבים אומנו מתוך אמון בו מכיוון שהמוח רוצה לעקוף, להצדיק או להתווכח עם ה"לא". יש הטוענים במצב הנייטרלי של הקודש כלא כאשר הוא פשוט מחכה למידע נוסף. הנייטרלי אינו דחייה. זה "עדיין לא" או "לא זה".

קודש בריא יכול לומר כן שוב ושוב לאותו אדם, אותן פעילויות, אותם חיים. החזרה הזו היא המבחן. ניצוץ חד פעמי אינו אותו דבר כמו כן בר קיימא. הקודש בנוי לסבולת, והוא יתחייב רק את האנרגיה שלו למה שהוא באמת יכול להמשיך להגיד לו כן.

העלות של התעלמות ממנה

נושא הלא-עצמי של הקודש הוא תסכול. תסכול הוא האות שאתה לא מקשיב לתגובה שלך, או שאתה מגיב לדברים שהגוף שלך לא בחר. באהבה, תסכול מופיע כהישארות בקשרים שמנקזים אותך, רודפים אחרי אנשים שלא מדליקים אותך, או מנסים להפוך את ה"לא" ל"כן" באמצעות כוח רצון.

כל תגובה מקודשת שמתעלמת ממנה היא דליפה קטנה בכוח החיים שלך. עם הזמן, הדליפה מתחברת. אתה מרגיש עייף ליד אנשים שפעם ריגשו אותך. אתה מרגיש דחוי על ידי אינטימיות שאמורה להרגיש מזין. אתה מאבד גישה לאנרגיה עצמה שהופכת אותך למגנטי וחיים מלכתחילה.

הפרס של ההקשבה

החתימה של הקודש היא סיפוק. שביעות רצון היא זמזום של גנרטור שכוח החיים שלו מנוצל נכון. באהבה, זה נראה כמו מערכות יחסים שבהן אתה מרגיש מואר, מיני, שובב, ומסוגל להמשיך להגיד כן במשך שנים. זה נראה כמו שותפויות שבהן אתה לא מופיע או משמח, אלא באמת נהנה מהריקוד של להיות עם אדם אחר.

כשאתה עוקב אחר הקודש באהבה, אתה מפסיק להתיישב. אתה מפסיק לרדוף. אתה מתחיל לסמוך על כך שהאנשים הנכונים, ההזמנות הנכונות, הרגעים הנכונים יגיעו, והגוף שלך יגיד לך מה לעשות איתם. זוהי מתנת הסמכות המקודשת. זה לא זוהר או רועש. זה פשוט, מגולם ואמין מאוד.

אהבה, עבור מחולל או מחולל ביטוי, היא לא החלטה שאתה מקבל בראש שלך. זוהי תגובה שעוברת בגופך, והתפקיד היחיד שלך הוא להקשיב.