שישה ארכיטיפים של מוטיבציה בעיצוב אנושי נחשפו

נחשפו שישה ארכיטיפים של מוטיבציה בעיצוב אנושי

כשאתה מקלף את שכבות העיצוב האנושי מעבר לטיפוס, האסטרטגיה, הסמכות והמרכזים המוגדרים והפתוחים, אתה מגיע למשהו שקט וקרבי יותר: המוטיבציה. זהו המנוע העמוק שפועל מתחת לכל המכניקה האחרת שלך. זה לא מי שאתה. זה מה שמניע אותך ברמת הרפלקס, הביולוגיה והגעגועים של הגוף.

מהי המוטיבציה בעצם

במערכת המשתנים, המוטיבציה היא אחד משישה כוחות ארכיטיפיים המניעים את ההתנהגות האנושית ברמת הרצון. בניגוד לסוג ואסטרטגיה, שמתארים איך אתה מתקשר עם החיים, מוטיבציה מתארת ​​ממה אתה עשוי מבפנים. זה הטעם של הרעב שלך. זה מה שמושך את תשומת הלב שלך, מארגן את סדרי העדיפויות שלך וצובע כל החלטה לפני שלמוח המודע שלך יש הזדמנות לשקול.

כל אחד מאיתנו נושא שניים מהמניעים הללו: אחד מרגע הלידה (האישיות), ואחד מכ-88 מעלות של השמש לפני הלידה (העיצוב). כשהם זהים, המוטיבציה מאוחדת. כשהם שונים, אתה אדם בעל שתי תאבון, והחיים הופכים לעניין של ללמוד כיצד לכבד את שניהם מבלי להתמוטט לתוך האחד או פיצוי יתר לתוך השני.

ששת המניעים הם פחד, תקווה, תשוקה, צורך, אשמה ותמימות. לכל אחד יש ביטוי גבוה יותר ונמוך יותר, וכל אחד שואל שאלה ספציפית שאף ארכיטיפ אחר לא יכול לשאול.

ששת הארכיטיפים

פחד

מוטיבציית הפחד בנויה על ערנות. בתדירות הגבוהה שלו, זה החלק בך שמבחין בצוק לפני שאתה מגיע לקצה, קורא את החדר וחש בהיפוך הגאות הרבה לפני כל אחד אחר. בתדירות הנמוכה יותר, זה הופך לחרדה, שיתוק והרגשה כרונית שמשהו עומד להשתבש. האדם המונע מפחד רץ בדריכות, וכאשר טוב, הופך לשומר של עצמו ושל אלה שהם אוהבים.

תקווה

המוטיבציה של התקווה בנויה על אפשרות. בתדירות הגבוהה שלו, הוא בעל החזון, זה שיכול לראות את האופק הבא ולסמוך על כך שניתן להגיע אליו. בתדירות הנמוכה שלו, הוא הופך למשאלת לב, אסקפיזם וסירוב להסתכל על מה אמיתי לטובת מה שיכול להיות. האדם בעל המוטיבציה של התקווה חי בעתיד, וכאשר טוב, הופך למקור אמונה עבור כל הסובבים אותו.

תשוקה

מוטיבציית הרצון בנויה על תיאבון. בתדר הגבוה יותר שלו, הוא מנוע התשוקה, הנכונות לרצות באופן מלא וללכת אחרי מה שקורא לך. בתדירות הנמוכה שלו, הוא הופך לתשוקה, להיקשרות ולמרדף האינסופי של הדבר הבא. האדם בעל מוטיבציית הרצון הוא מגנטי ומכוון, וכשטוב, הופך למישהו שמלמד אחרים איך באמת לרצות את חייהם.

צריך

מוטיבציית הצורך בנויה על דרישה. בתדירות הגבוהה יותר, זה זה שמבין מה נחוץ, מה הגוף, הרוח והחיים דורשים בפועל, וחי בהתאמה לאותם דברים שאינם ניתנים למשא ומתן. בתדירות הנמוכה יותר היא הופכת לנזקקות, תלות ותחושת חוסר מתמשכת. האדם בעל מוטיבציית הצרכים משרת את הדרישות של התגלמותו, וכאשר טוב, הופך למודל של כיבוד עצמי.

אשמה

מוטיבציית האשמה בנויה על שיקול של השפעה. בתדירות הגבוהה יותר, זה ששוקל באופן טבעי איך הבחירות שלו מתפתלות, מודע להשפעה שלהן על השטח, ולוקח אחריות בחן. בתדירות הנמוכה יותר היא הופכת לבושה, להענשה עצמית ולתחושה המתמדת של עשה משהו לא בסדר גם כשלא עשה זאת. האדם בעל מוטיבציית האשמה הוא שומר התוצאה, וכאשר טוב, הופך למודל של אחריות אמיתית.

תמימות

מוטיבציית התמימות בנויה על אמון. בתדר הגבוה יותר שלו, הוא זה שחי באמון רדיקלי של הזרימה, שנע דרך החיים ללא אחיזה מאומצת, ומחזיק בתדר הבלתי נשבר. בתדירות הנמוכה יותר היא הופכת לנאיביות, חוסר מודעות וסירוב לעסוק במה האמיתי. האדם בעל המוטיבציה של התמימות כאן כדי לזכור מה זה להיות חופשי ממשקלם של חמשת האחרים, וכשטוב, הופך לסוג של תפילה חיה.

איך זה עובד בתרשים

המוטיבציה נקראת דרך חישובי החצים בגלגל המשתנה, הנגזר מהשורה השישית (קו המעבר ותפקיד העצמי) בשערים שבהם פועלות השמש והכדור הארץ המודעים והלא מודעים שלך. זוהי שכבה טכנית של התרשים שדורשת חישוב, אבל ההשפעה שלה היא הכל מלבד טכנית. זו הרצפה שמתחת לרגליך.

כאשר מניעי העיצוב והאישיות שלך זהים, אתה אדם בעל טעם יחיד עם מנוע פנימי קוהרנטי. אתה יכול לזהות את הארכיטיפ שלך בקלות, והעבודה שלך היא לבטא את התדר הגבוה יותר שלו באופן עקבי.

כאשר מניעי העיצוב והאישיות שלך שונים, אתה אדם בעל שני תיאבון. יש את התיאבון שהגעת איתו (עיצוב) ואת התיאבון שנולדת לתוכו (פרסונליות). אלו לא סתירות. הם שני חדרים באותו בית. העבודה היא לכבד את שניהם מבלי לנסות לבחור, ולהבין שהחיכוך ביניהם אינו פגם אלא מאפיין של הגלגול המסוים שלכם.

ההזמנה של המוטיבציה

אין מוטיבציה טובה יותר מאחרת. פחד הוא לא מחלה. תקווה אינה אשליה. תשוקה היא לא חולשה. צורך אינו תלות משולבת. אשמה היא לא פתולוגיה. תמימות היא לא הכחשה. כל אחת מהן היא דרך לגיטימית שהגוף והנשמה מארגנים את עצמם להיות כאן בגוף, בחיים, בזמן מסוים.

העבודה היא לא להתעלות מעל המוטיבציה שלך אלא לחדד אותה. למצוא את הביטוי הגבוה שלו. להפסיק לרוץ על האוקטבה הנמוכה שלו ולתת לו להבשיל למה שהוא אמור להיות. כשזה קורה, המוטיבציה הופכת פחות לשרשרת ויותר למצפן.

זה מה שהמשתנה חושף: שמתחת לכל המכניקה של העיצוב האנושי, מתחת לסוג ואסטרטגיה וסמכות, יש זרם עמוק שמניע כל אחד מאיתנו לכיוון מסוים. כשאתה לומד את שמו של הזרם הזה, אתה מפסיק לשחות נגדו. וכשאתה מפסיק לשחות נגדו, אתה מתחיל לזוז.