הארקנה העיקרית של טארוט והעיצוב האנושי אינם אותה מערכת, והם מעולם לא נועדו להיות. טארוט הוא סיפור סיפורים ארכיטיפי, זרם סמלי העובר t
הטיפש והתכנית האנרגטית שלך: ארכיטיפ של טארוט בדיאלוג עם עיצוב אנושי
שתי עדשות באותו סף
הארקנה העיקרית של טארוט והעיצוב האנושי אינם אותה מערכת, והם מעולם לא נועדו להיות. טארוט הוא סיפור סיפורים ארכיטיפי, זרם סמלי העובר דרך שישים וארבעה שערי אפשרות, עשרים ושתיים תחנות של תודעה והתחלה אחת. עיצוב אנושי הוא מפה מסונתזת שנגזרת מהאי צ'ינג, הקבלה, הגלגל האסטרולוגי והמודל הנייטרינו/אסטרולוגי, שצויירה בדיוק מרגע הלידה שלך. הראשון נותן לך שירה על מסע הנשמה. השני נותן לך תרשים מכאני של האופן שבו הנשמה הספציפית שלך מחווטת לפגוש את המסע הזה.
המקום שבו הם נפגשים הוא בקצה הצוק. השוטה, שמספרו אפס, עומד שם עם תיק קטן, ורד לבן, כלב נאמן על עקביו, וללא מפה. הוא לא קשור למבנה, לא קשור לארבע החליפות ועשרת הקלפים הממוספרים שאחריו. הוא מה שהמקובלים כינו עין, הכלום שמכיל הכל. עיצוב אנושי מתחיל גם הוא אי שם לפני שרטוט התרשים: רגע של גלגול שבו האישיות מתגבשת סביב צורה. לצייר את BodyGraph שלך זה, במובן מסוים, שם למה שהטיפש עומד לזנק אליו.
Curious if this is in YOUR chart? Calculate your free Human Design.
Calculate your chartהטיפש כמו הנשמה לפני התרשים
הטיפש נושא את אלף, האות העברית הראשונה, הנשימה לפני המילה. בעיצוב אנושי, הרגע הפיוטי המקביל הוא רגע הלידה עצמו, לפני תחילת ההתניה של תשעת המרכזים, לפני שהאישיות חותמת והעיצוב מתגבש. התרשים הוא הארכיטקטורה שהטיפש צועד לקראתה. הקפיצה היא הגלגול.
מסגור זה ממסגר מחדש את האופן שבו אתה קורא את שתי המערכות. תרשים העיצוב האנושי שלך אינו כלוב; זה הצוק, השביל, השטח המסוים שהטיפש צועד. ניתן לראות את ארבעת הסוגים כסגנון אחר של צעדיו של שוטה. אסטרטגיה היא ההליכה. סמכות היא הכלב הפנימי שנובח כשמשהו כבוי.
ארבע הדרכים שבהן השוטה קופץ
הטיפש הוא דמות אחת, אבל הקפיצה נראית שונה בכל סוג:
- מגלה כטיפש: הוא מזנק כי הוא נועד ליזום. הצוק הוא שלו. הוא מודיע כשהוא קופץ וממשיך הלאה. ההילה הסגורה, הדוחה, היא הוורד הלבן, לא מאולץ וללא שמירה.
- מחולל כטיפש: הוא עומד על הצוק, מואר מהבטן. הוא לא קופץ עד שהצוק מגיב לו, ריגוש בקודש, כן עולה מהבטן. הקפיצה שלו היא תגובה, לא יוזמה.
- מפגין מחולל כטיפש: הזינוק מגיע מהר, לפעמים בהבזק של אסטרטגיה ותגובה כאחד. ריבוי תפקידים של מסלול, דילוג על האמצע הדרך שבה השוטה מדלג על המספר אפס בין מחזור למחזור.
- מקרן בתור שוטה: הוא מחכה על הצוק עד שמישהו יבחין בו שם, ואז מנחה את הירידה. "קפיצת" של השוטה; לעתים קרובות היא הכרה, הוויה, הזמנה נכונה. הוא לא קופץ לריק; הוא מצביע על הדרך למטה.
- רפלקטור כטיפש: הוא טועם את הצוק לאור הירח, ודוגם את תכולת המינרלים שלו לאורך מחזור ירח מלא. הזינוק מתעכב עד שהסביבה משקפת סיפור קוהרנטי. השוטה כאן הוא סבלני, נקבובי, ירח.
בכל מקרה, הקפיצה היא רגע של אמון במערכת ההפעלה של האדם עצמו ולא בתוכנית רציונלית.
סינתזה מעשית לשימוש יומיומי
נסה זאת: כשאתה מושך את השוטה בקריאה, אל תשאל מה לעשות. שאל היכן הקפיצה מנסה לקרות והאם האסטרטגיה והסמכות שלך זוכות לכבוד. אם אתה מחולל, רגע הטיפש הוא תגובה, לא התחלה. אם אתה מקרן, זוהי הזמנה, לא צניחה סולו.
תוכל לעבוד גם בכיוון השני. כאשר התרשים שלך אומר לך שערוץ פתוח, שער פעיל, מעבר מדגיש מרכז, שאל את Major Arcana איזה ארכיטיפ מופעל. גרון מוגדר עשוי לבקש את הנאום התמים של הטיפש, ללא סינון על ידי אסטרטגיה חברתית. ייתכן שמרכז G פתוח קורא לעקשנות הטיפש, הלקח של זהות דרך כיוון ולא הגדרה.
אף אחת מהמערכות לא מחליפה את השנייה. הטיפש לא צריך BodyGraph כדי לרדת. ה-BodyGraph לא צריך את The Fool כדי להיות משמעותי. אבל כשאתה נותן להם לדבר אחד עם השני, האבטיפוס gזה גוף, והתוכנית מקבלת נשמה. הצוק הופך למקום אמיתי, והקפיצה הופכת לרגע מוכר בלוח השנה שלך.