צלב ההכחשה לצד זה

הזווית: גורל קבוע

זווית הסמיכות היא הקבועה ביותר מבין ארבעת סוגי הצלבים בעיצוב אנושי. היכן שצלב הזווית הימנית הוא ייעוד אישי שחושל באמצעות עבודה מודעת, והצלב של הזווית השמאלית הוא קארמה טרנס-פרסונלית המעובדת במערכות יחסים, הצלב הסמוך הוא גורל קבוע. שמשות האישיות והעיצוב תופסות את אותו שער על גלגלים מנוגדים, וזה נכון גם לגבי כדור הארץ. המטרה היא לא משהו שהפרט מפתח; זה משהו שפשוט קורה להם ודרכם, ללא קשר למודעות, כוונה או התפתחות אישית. זה יגשים את עצמו. האדם הוא הרכב, לא האדריכל.

הארכיטקטורה של ההכחשה

השמש של אישיות יושבת בשער 40, לבד, ושמש העיצוב מהדהדת שם. כדור הארץ המקביל נח בשער 37, שער הידידות והמשפחה. ביחד שני השערים הללו יוצרים את ערוץ ההכחשה, הערוץ היחיד בתרשים הגוף המוקדש לנושא זה.

שער 40 הוא ספק בודד. טבעו הוא להיות מסוגל לספק את מה שאחרים צריכים - אבל רק על ידי נסיגה מהם. לבד איננה בדידות כאן; זה התנאי המקדים לתועלת. שער 37, המשלים שלו, דואג לרווחת המשפחה, השבט, החוג הנבחר. מחזיקים יחד, הם מתארים אדם שמפרנס אחרים על ידי סירוב העצמי. המילה "הכחשה" אינו כשל מוסרי אלא מאפיין מבני של העיצוב: מה שנכחד הוא הצורך האישי בחברה, בהכרה או בטיפול הדדי, כך שהאספקה לאחרים יכולה להישאר טהורה ולא מזוהמת על ידי הרעב של האדם עצמו.

כיצד מתפתחת המטרה

מכיוון שזהו צלב קבוע, החיים אינם מתפתחים כפרויקט של מימוש עצמי. הוא מתפתח כסדרה של תצורות בלתי נמנעות שבהן האדם ממוקם שוב ושוב. הנושא הוא להיות זה שיכול להחזיק את המשקל שאחרים לא יכולים - הספק שכוחו תלוי בבדידות שהם מוענקים או נאלצים אליה. הנסיבות נוטות לקשור קשר כדי ליצור את הבדידות הדרושה. מערכות יחסים נוצרות ומתמוססות סביב אותו ציר: קרבה שיש להפריע מעת לעת, התחייבויות משפחתיות שגובות מחיר אישי, חברות שבה האדם הוא הנותן הקבוע.

המטרה היא לא להתעלות מעל ההכחשה אלא להיות זמין במלואו בתוכה. האדם נמצא כאן כדי להדגים שטיפול אמיתי באחרים מצריך לעתים קרובות את המשמעת של יציאה מהם, ושמשפחת הדם ומשפחת הבחירה מתקיימים לא על ידי נוכחות מתמדת אלא על ידי האיכות של מה שאדם חוזר איתו לאחר שהוא לבד.

מתנות

• יכולת עמוקה לספק בדיוק את מה שאחרים צריכים ברגע הנכון, ללא מעונן על ידי צורך אישי.
• התנחם בבדידות כמצב יצרני ולא כמצב ריק.
• נאמנות לאנשים נבחרים, המתבטאת באמצעות מעשים של זהירות ולא במילים או בקרבה.
• סמכות שקטה ויציבה שאחרים מסתמכים עליה באופן אינסטינקטיבי.

אתגרים

• קריאה שגויה כקרה, מרוחקת או בלתי מעורבת כאשר הנסיגה היא למעשה הכנה לתת.
• נטייה כרונית להתכחש לצרכים שלו עד שהם מתפרצים או מסתיידים.
• קושי להסביר את קצב הקרבה והריחוק לבני זוג ולמשפחה.
• תסכול מכך שנדמה שהחיים קורים להם ולא מעוצבים על ידם - אי הבנה נפוצה של גורל קבוע, שאינה חוסר אונים אלא סוג של בלתי נמנע.

חיים מעשיים

האסטרטגיה היא לסמוך על הבדידות כשהיא מגיעה ולא למלא אותה בטרם עת. הכירו בכך שהנסיגה התקופתית אינה כישלון של אהבה אלא המנוע של האהבה שמציעה. נושא הלא-עצמי של הצלב הזה הוא מרירות - הצטברות איטית של טינה על היותו תמיד זה שנותן בזמן שהוא הולך בלי. התיקון הוא לכבד את הבדידות כזמן קדוש, ולקבל מעצמו את מה שאי אפשר לקבל מאחרים. הגורל הקבוע הוא נדיב: הוא מבטיח שהמתנה נחוצה ושהספק מוכר, בזמן, בדיוק על ידי אלה שעבורם נועדה ההכחשה.