מרכז G לא מוגדר: אובדן זהות, סחף כיוון ופצעי אהבה

מרכז G לא מוגדר: אובדן זהות, הרחקת כיוון ופצעי אהבה

מרכז ה-G יושב בלב ה-BodyGraph, יהלום במרכז הצלב של הספינקס. זהו מקום מושבו של זהות, אהבה, כיוון ותחושת המקום העמוקה יותר. כאשר הוא מוגדר, האדם נושא תחושת עצמי קבועה, מצפן פנימי והתמצאות יציבה לאהבה. כשהיא פתוחה, הסיפור שונה, וגם הריפוי שונה.

הכלי ללא עצמי קבוע

מרכז G לא מוגדר אינו מרכז G מקולקל. הוא תוכנן מלידה להיות דגימה, קולט ונוזל. הוא אינו מייצר מונופול מגנטי משלו, המשיכה העקבית של זהות וכיוון שמקרין מרכז G מוגדר. במקום זאת, הוא סופג ומגביר את מרכזי ה-G הקבועים של האנשים והסביבות שהוא פוגש.

זה עיצוב נכון. אבל בעולם שמתגמל עקביות, מיתוג וידיעה בדיוק מי אתה, ה-G הלא מוגדר לעתים קרובות לומד מוקדם שמשהו לא בסדר. אין לו "אני קיים" פנימי יציב. זה הופך, מרגע לרגע, למי שזה לא יהיה איתו. בילדות, כך זה שורד. זה משקף את מה שצריך בחדר. זה מתכוונן. זה דגימות.

פצע הזהות: להפוך למה שהאחר צריך

דפוס הטראומה העמוק ביותר של ה-G הלא מוגדר הוא אובדן זהות באמצעות מערכת יחסים. מכיוון שלמרכז זה אין תחושת עצמי קבועה, ה-G הלא מוגדר הוא אמן של השתקפות. בסביבה בריאה, זה הופך לאמפתיה, לחוכמה וליכולת הנדירה לפגוש באמת אחר במקום שבו הם נמצאים. בסביבה פצועה, זה הופך לפירוק איטי של הגבול בין העצמי לאחר. אהבה יכולה אז להרגיש פחות כמו פגישה ויותר כמו דרישה להפוך למישהו מוכר מספיק כדי להישמר.

ה-G הלא מוגדר לא צריך לייצר זהות קבועה לפני שהוא יכול לזוז. הוא זקוק למגע עם התגובות שלו, מספיק מקום לשמוע אותן ולמערכות יחסים שאינן מענישות את השוני. הכיוון צומח פחות מוודאות מאולצת מאשר מהבחינה במה שמתרחב, מתכווץ ומרגיש שכדאי לחזור אליו. הרגישות שלו אינה פגם לאטום. זהו מכשיר: מסוגל לכוונון עמוק כאשר האדם זוכר שתחושת העצמי של אדם אחר יכולה להודיע ​​על בחירה, אך אינה יכולה להחליף את הבחירה עצמה.